על שפינוזה, הרפואה, המדע והרופאים

ברוך (בנדיקטוס) דה שפינוזה 1677 - 1632.

העניין בברוך שפינוזה לא שוכך. מעבר למסרים ולתורות הפילוסופיות שהנחיל, העניין בו  משותף למחנכים, היסטוריונים, פוליטיקאים, תיאולוגים ואנשי מדע. בביוגרפיה שלו ובכתביו של מבשר עידן הנאורות והמאורות, שזורים היבטים רפואיים ופסיכולוגיים. ניתן בשורות קצרות אלו לסקור רק חלק מאותם היבטים.  מעניין לתאר את קשריו של שפינוזה עם רופאים רבים לאורך כל חייו.

ב- 6 בפברואר 1677 שנת שצ"ג, כתב דר. שולר Dr. Georg  Hermann  Schuller ללייבניץ, שהוא חושש שימיו של ברוך שפינוזה ספורים. שפינוזה היה אז רק בן 44. מחלת השחפת ממנה סבל הפילוסוף החמירה מאוד, אולי גם עקב העובדה ששאף לריאותיו אבק זכוכית בעת עבודתו בליטוש עדשות משקפיים. למרות מצבו  הקשה המשיך שפינוזה את שגרת יומו עם ידידו Van der Spycks בביתו של האחרון. בשבת 20 בפברואר, קרא ידידו זה לדר. שולר עקב החמרת מצבו של שפינוזה.  הרופא בדק את שפינוזה והמליץ על תבשיל עוף. ון דר ספיקס יצא לכנסיה וכשחזר,  שפינוזה כבר לא היה בין החיים. ד"ר שולר קבע את מותו. שולר היה הקשר עם פרופ' אולדנבורג באנגליה. שולר חי בין 1651  ל 1679, למד רפואה בליידן, אך כנראה שרשם מרשמים אלכימיים רבים, דבר שעורר זעם רב בחוגים הרפואיים. שולר התכתב עם לייבניץ בנושאים מגוונים, ולא רק על שפינוזה, וכשמת אלמנתו הייתה צריכה להתמודד עם חובות רבים.

ברוך שפינוזה (צילום: ויקיפדיה) משפחת שפינוזה שבה ליהדות עם הגיעה להולנד מפורטוגל. אביו הסוחר האמיד התאלמן כשברוך היה בן 6 גם שני אחיו מתו צעירים. האם שחפת גרמה למותם? ברוך הצעיר למד בישיבה אצל ר' מנשה בן- ישראל ואצל ר' שאול לוי מורטירה.  מנשה בן ישראל (1604 - 1657) פרסם ספרי דקדוק, ייסד בית דפוס עברי ראשון בהולנד, פרסם ספרי יהדות גם לקוראים הנוצרים בהולנדית, בספרדית ובתרגום לטיני. הוא התמנה כרב קהילת אמסטרדם עם מותו של מורטירה ועקר לאנגליה, אך שב מאוחר יותר להולנד. שאול לוי מורטירה  (1596 - 1660), יליד ונציה,         היה רבה של אמסטרדם. הוא ליווה ב- 1611 כמזכיר? עוזר רופא? רופא - תלמיד?    את הרופא היהודי אליאס רודריגז מונטלטו Elijah Montalto לפריס לפי הזמנתה של מארי דה מדיצ'י  Marie de Medicis. 

מנשה בן ישראל (מקור צילום: ויקיפדיה) לאחר מותו של דר. מונטלטו הביאו מורטירה לקבורה באמסטרדם. מונטלטו היה רופא שגויר ע"י הרב ליאון מודנה מוונציה והיה בדרכו להתחיל בתפקידו  כרופא החצר הרשמי של מארי דה מדיצ'י. מונטלטו לימד את מורטירה פורטוגזית ומורטירה לימדו יהדות ועברית.  הוא התקדם בהיררכיה החינוכית דתית בעיר זאת עד שהתמנה כרב. לימים, מורטירה, מורו של שפינוזה, נאלץ לסלק ולנדות את תלמידו מקהילתו. האם נחשף שפינוזה בעת לימודיו אצל מורטירה גם לנושאים רפואיים או פסיכולוגיים? מורטירה היה בן למשפחה אשכנזית מוונציה, הגיע לאמסטרדם ב- 1616 ומונה לרב הראשי של "בית יעקב" שנתיים אח"כ. ב- 1618 התפלגה קהילת מתפללים על רקע חלוקת סמכויות: רופא ממנהיגי "בית יעקב" בשם דויד פרר Farar היה יותר מדי חופשי בדעותיו... לפי ביוגרפיות רבות של שפינוזה, שפינוזה נחשב כבר מגיל צעיר "כיושב באוהלה של תורה" וכאדם החושב באופן עצמאי. הוא היה חריף, בקי ונחוש ללמוד לא רק יהדות ודת אלא גם חכמת עולם, מדעים מדויקים ושפות. בתחילה התעמק בתנ"ך ובתלמוד, אך מיד עבר לקרוא את הרמב"ם, אברבנל, יש"ר מקנדיה ועוד. 

שאול לוי מורטירה (מקור צילום: ויקיפדיה)   Yoseph Shlomo Delmedigo יוסף שלמה דמלדיגו הוא יש"ר מקנדיה (1591-1655) היה אסטרונום, מתמטיקאי, רופא, רב ופילוסוף שנולד בכרתים. הוא היה תלמידו של גליליאו, רופאו של נסיך ליטא רדזיביל, היה רב בהמבורג. היש''ר מקנדיה נפטר בפראג בספרו "מעיין גנים" נתן את התיאור הראשון של מד חום.

יש''ר מקנדיה (מקור צילום: ויקיפדיה) מלבד פורטוגזית, עברית והולנדית, ידע שפינוזה היטב לטינית, יוונית, צרפתית, וברמה מעט פחותה, גם ארמית, ערבית, איטלקית וגרמנית. הוא התעמק באסטרונומיה, פיסיקה ורפואה. חלק מספרי הרפואה שקרא שפינוזה, הוא קיבל ממורו ון- אנדן, אך הקדיש עצמו לקריאה של כתבי דקרט, בויל, הובס, סרוונטס, מקיאוולי ועוד.   לאחר שנודה מקרב היהודים, התחבר שפינוזה למלומדים נוצרים. ספר ה"לוויתן"של הובס תורגם להולנדית רק בשנת  1667 ומעניין באיזו שפה קרא     שפינוזה את הספר.

באותן שנים היה פילוסוף ומתמטיקאי [וממשיכו של בויל], בשם בורכרט דה וולדר Burchard de Volder יליד אמסטרדם 1643-1709,  כאשר פגש את שפינוזה, הוא למד פילוסופיה, מתמטיקה באוטרכט, ורפואה בליידן. הוא עסק ברפואה פעילה באמסטרדם. דה וולדר מוגדר כחברו הקרוב של שפינוזה. נחשב כפילוסוף קרטזיאני.  

כאמור, שפינוזה נחשף בגיל צעיר לפילוסופיה, שפות ומדעים, אצל המלומד ואן דן אנדן.

יליד אנטוורפן, לשעבר, ישועי, דיפלומט Francis van den Enden  

 מוכר ספרים, בעל גלריה לאומנות, רופא ובקי במקצועות הקלאסיים, שפתח בשנת  1652 בי"ס חילוני כללי דמוקרטי באמסטרדם, בייחוד ללטינית שם רכש שפינוזה את השכלתו הכללית. אין כמעט ספק, שבבית האולפנה של ון אנדן, רכש שפינוזה ערכי תרבות קלאסית, שפות, הומניסטיקה ורפואה. באפריל 1662 הרופא הדני בורש  Olaus Borch (1626-1690) מזכיר בספרו: Itinerary  מספר פעמים את ון דן אנדן כקרטזיאני ואתאיסט. בורש היה תלמידו של יוהנס ברטולין באוניברסיטת קופנהגן, והתפרסם בעת מגפת הדבר של

שנת 1654.

30 שנה אחרי נידויו של אוריאל דה אקוסטה, כדי להתרכז במחקריו וכדי להתבודד, עקר שפינוזה בשנת 1660 לעיירה Rijnsburg על נהר הריין קרוב ללידן, לבית ידידו הכימאי כירורג הומן  Hermann Homan הומן השתייך לקבוצת קולגיאטים ושפינוזה הופנה אליו, ושם כתב את ספריו short treatise on God

man and his well-being,

On the improvement of understanding

  שפינוזה גם כתב שם חלק גדול מפירושיו לספרו של דקרט:  “princpia philosophia” . בשבתו בכפר זה, ביקרוהו חוקרים ומורים מפורסמים, ביניהם לייבניץ. שפינוזה התפרנס מליטוש עדשות זכוכית. גם ידידיו הקרובים, כמו: כריסטיאן הוגנס דה ויט  עסקו במלאכה זו. לא ברור האם הייתה זו רק פרנסה או גם מחקר באופטיקה ופיסיקה.   כדאי לקרוא על הקשר בין שפינוזה לרופא חואן דניאל דה פראדו והשערורייה שבסופה נודו השניים, ועל עוינותו של השב ליהדות מסורתית שמרנית הרופא בלתאזר אורוביו דה קסטרו וחברו לספסל לימודי הרפואה של דה פראדו. פרופ' ירמיהו יובל מביא גם את סיפורו של חוג שנפגש בביתו של הרופא היהודי חוסה יוסף גרה, ובין חברי החוג ניתן למצוא את שפינוזה, פראדו, והרופא היהודי ריינוסו Miguel Reinoso . נוכחותו של ריינוסו בחברתם של שפינוזה ופראדו ב- 1658 וב- 1659 מעניינת במיוחד. שמו של ריינוזו, שחי כמומר מתייהד באיבריה, נמסר לאינקויזיציה ב- 1655 ע"י בלתאזר אורוביו דה קסטרו מסביליה, כשהיה רופא באמסטרדם תחת השם יצחק, התבטא בהתלהמות נגד פראדו ושפינוזה המנודים. אורוביו וריינוזו, כמוהם פראדו, היו כנראה ,רעים" ליהדות. כשאורוביו עונה נקב בשמות מיגל ריינוזו וחואן דה פראדו. אך הללו כבר עזבו את ספרד: אברהם ריינוזו ואורוביו עזבו לאמסטרדם ושתפו פעולה במישור הרפואי. האם שפינוזה היה מודע לעבודותיו של תושב אחר של אמסטרדם, בנו של רוקח, הרופא, הזואולוג, הפיסיולוג והאנטום Jan Swammerdam 1637-1680? סוואמרדם חקר חרקים, מחזור חייהם, התכווצות השריר, והיה אחד מראשוני המשתמשים במיקרוסקופ במחקריו. האם ידע שפינוזה על האוספים  האנטומים של האחים  Jan and Gerard Reynst ושל הרופא האנטום Frederick Ruysch?

לאחר שלוש שנים עקר שפינוזה לעיירה וורבורג שליד האג. שם התגורר בבית הצייר דניאל טידמן במשך 6 שנים. בסופו של דבר חזר להאג שם גר אצל ידידו יאן די ויט ראש הרפובליקה ההולנדית שנרצח   בשנת 1673.

הוא סרב לקבל משרת פרופ' לפילוסופיה בהיידלברג מחשש שיגבילו אותו במחשבותיו. כנראה שמחלת הריאות הכרונית גם הגבילה אותו. ספריו הופצו תחת שם אחר. ההתנגדות לו הייתה גם בקרב חלק מההולנדים על רקע פוליטי. קנאי הדת היהודית והנוצרית כאחד התנגדו לו נמרצות. כתביו הוחרמו גם  לאחר מותו ו"נתגלו מחדש" מאוחר יותר בידי לסינג, יעקובי ומנדלסון. קדמו לשפינוזה "מדענים ספקנים" ואנשי רוח רבים: גלילאו, דקרט, קפלר, בייקון, גרוטיוס, ברונו. בני דורו שהתפרסמו בעולם המדע או האומנות היו:

ניוטון, בויל, הויגנס, פייר בייל, רמברנדט, ליבניץ, הובס ורבים אחרים.

שפינוזה היה זהיר: על חותם טבעתו וכן על קברו נכתב: CAUTE היזהר! עד כמה שידוע שפינוזה לא נקשר לאף אישה, הוא חי בצמצום רב, ונתמך ע"י ידידיו.

 שפינוזה והפסיכולוגיה.

רבים הושפעו ישירות או עקיפות משפינוזה: פלובר, שילר, ניטשה, שופנהאואר, גיתה הגל ומרקס. פרויד וידידו יוסף ברויאר הושפעו ישירות משפינוזה. בספרייתו של פרויד הייתה ביוגרפיה של שפינוזה. ב"תורת המידות" ישנם רמזים על הפסיכואנליזה. ספקנותו של פרויד לגבי שאלות דתיות, נבעה ממשנתו של שפינוזה. גם מוריו של פרויד, הלמהולץ ובריקה ציינו את השפעת שפינוזה עליהם. הם השתמשו  כמו פרויד, במונחים כמו: דטרמיניזם, אנרגיה פנימית המניעה אותנו, סובלנות, הכרה, reason, rationality , והבנת האינטלקט האנושי, מונחים הנזכרים אצל שפינוזה. כל חיי שפינוזה היו למעשה חיפוש אחר השלווה equanimity. אין פלא שסר וויליאם אוסלר קרא לספרו בשם זה... הרופא הטוב לפי אוסלר, הוא זה ששומר על שקט ושלווה. לפי שפינוזה, ומאוחר יותר החזיקו גם הפסיכואנליטיקאים בעמדה זו, סבל ופסיביות מביאים אותנו למצב נחות. הגוף, נפשית ופיסית, נע כל הזמן בין אהבה לשנאה, ויש שיווי משקל דינמי בין הרגשות. הנה הקדים שפינוזה אפילו את קלוד ברנר כשהאחרון טבע באמצע המאה ה- 19 את מונח הקביעות של הסביבה הפנימית כתנאי לחיים חופשיים ובלתי תלויים. המונח הומאוסטזיס נקבע ע"י וולטר קנון בתחילת המאה ה- 20.    דקארט קדם לשפינוזה בנסותו להשוות את גוף האדם למכונה. שפינוזה דיבר על "הניסיון הפנימי", שיווי משקל רגשי השולט בחיינו. גם התפקודים המוטורים תלויים בשיווי משקל זה, הרגשות מצייתים לחוקי הטבע. שפינוזה דיבר על שלושה רגשות עיקריים: שמחה - המביאה לאהבה, עצב -

המביא לשנאה, ו- drift נטייה, מסחף (המקביל ל - drive) דחף.

שפינוזה (ואחרים) כלוטש עדשות זכוכית 

שהיה שפינוזה בן שנה, נחקר גלילאו ע"י הכנסייה שחשדה בו ככופר. עוד בשנת 1609, פרסם גליליאו את תוצאות הסתכלויותיו בטלסקופ הפרימיטיבי: לאור ממצאיו, האדם אינו נמצא יותר במרכז היקום. האסטרונומיה סילקה אמונות טפלות רבות. המדע החל להחליף את האמונה. ההסתכלות והתבוננות אינה חשובה והכרחית לתורת הרפואהאלא למדע בכלל: אמנם עדשות פרימיטיביות כבר היו בשימוש במאה ה- 13, אך במאה ה- 17 ניתנה דחיפה עצומה למחקר מדעי הטבע בעזרת טלסקופים ומיקרוסקופים. השימוש שעשה גלילאו בטלסקופ, ארע שנה לאחר בנייתו בהולנד בידי Hans Lipperhey את העדשות ממש בנה וליטש הפלורנטיני - Ippolito Francini.

ושוב בהולנד, היה זה המתמטיקאי הויגינס Christiaan Huygens במאה ה- 17 ששכלל את העדשות. הויגינס (1629-95) היה מתמטיקאי, פיסיקאי ואסטרונום הולנדי, שבנה טלסקופ, שעונים, חקר את תיאוריית ההסתברות, הוזמן לפריס ע"י לואי ה- 14 כחבר באקדמיה המלכותית. הויגינס התיידד עם שפינוזה ותמך בו בדרכו.

הויגינס (מקור צילום: ויקיפדיה) יוהן קפלר היה הראשון שהבין שעדשה היפרבולית היא היחידה שתתן הגדלה נכונה בלא סטיות. המאמץ לבניית עדשות היה אדיר: מתמטיקאים, פיסיקאים, מדענים ואפילו... פילוסופים, ניסו לשכלל את אמנות הליטוש.

גליליאו גליליי (מקור צילום: ויקיפדיה) ברשימה החלקית של לוטשי עדשות אפשר למצוא את:

Descartes, Fermat, Galileo, Hooke, Huygens, Kepler, Newton, Torricelli,    Christopher Wren.

ניוטון תרם את חלקו בהבהרת מבנה קרן האור הבנויה למעשה מצבעים רבים.  השפעתו של שפינוזה ברורה בימי חייו ואפילו לאחר מותו, רעיונותיו נחשבו ככפירה: "היש הנצחי והאין סופי שאנו מכנים אלוהים או טבע פועל מתוך אותה הכרחיות שבה הוא קיים"או "אין בטבע שום התרחשות שאיננה מתחייבת מחוקי הטבע".  לפחות רופא אחד הוצא להורג בגלל האשמה ב"שפינוזיציזם"! אך כמובן לא רק בגלל זה       יוהן פרידריך פון סטרואנזה

   Johann Friedrich Graf von Struensee       .היה רופא גרמני שהתמנה כרופאו של כריסטיאן ה- 7 מלכה הלקוי בנפשו של דנמרק

בסופו של דבר הוצא להורג בצורה אכזרית ביותר.

אך אם נחזור לדמותו המרתקת של שפינוזה, הרי למרות הבדידות שכפה על עצמו, היו לו מעריצים רבים במעגלי התרבות בהם פעל, מעגל יהודי של אנוסי ספרד ופורטוגל, התרבות האיברית, מעגל הולנדי ומעגל אירופי רחב יותר.

הינריך היינה ראה את שפינוזה כנביא הפנטיאיזם החדש. היינה, ניטשה ואחרים דגלו בחילוניות, בהערצת החיים, בחיים הזורמים המעצימים את עצמם, בנאורות, ובהעמדת האדם כאחראי לגורלו. שפינוזה כמובן עומד ברקע לכל אותם ערכים. החיפוש של שפינוזה אחר האושר והתבונה השפיע גם על פילוסופים סביבתיים. קיימת גם ביקורת על התבטאויותיו השליליות של שפינוזה כנגד נשים.  קביעתו של שפינוזה, שישנן שלוש דרגות של הידע האנושי: מודעות, תבונה, ואינטואיציה נחשבת כאבן יסוד בחשיבה המודרנית.  המיתולוגיה שהובנה ע"י הדורות שחיו במאה זו, היוותה שילוב בין ידע "ישן, עתיק", עם ההשערות שפיזרו התאולוגים. ה"אמת" כתובה בכתבי הקודש

וכל מי שבא לערער על כך נחשב ככופר. בפרק המוקדש למאה ה- 17 בספר היסוד בתולדות הרפואה, מוזכרים השמות הגדולים של אותה מאה: שייקספיר, מילטון, וולסקז, רמברנדט, רובנס, בך, פורסל, סרוונטס, מולייר, ניוטון, לייבניץ, ג'והן לוק, דקרט, בייקון ושפינוזה. אנשים בולטים נרדפו: סרוונטס, סיר תומס מור, ברונו, דולה, אקוסטה, גלילאו, קופרניקוס ושפינוזה. חלקם הועלו על המוקד. עידן הקולקטיביות דעך.