על בולי רופאים שהתפרסמו במקצועות אחרים

במשך ההיסטוריה, רופאים רבים נטשו את מקצועם הרפואי ופתחו בקריירה חדשה שפרסמה אותם בארצם ובעולם כולו. האנשים שפנו ללמוד רפואה, לא פנו "סתם" ללמוד מקצוע זה, אלא מתוך עניין אנושי, הומני, ואולי אף מתוך שליחות... במקרים רבים הייתה גם שאיפה להמשיך את מקצוע האב או הסב. נכון שאם נתייחס רק ללימודי הרפואה "נטו", הרי ככל שנלך אחורה בהיסטוריה, משך הלימודים היה קצר יותר. ולכן מובן שהיה צורך ללמוד בנוסף גם פילוסופיה, היסטוריה, שפות עתיקות, תרבות כללית  ועוד. חלק מאלה שהחלו לעסוק במקצוע הרפואה, נחלו לעיתים מפח נפש מאוזלת ידה או מקוצר אפשרויותיה של הרפואה בתקופתם, או-אז פנו לעסוק או ללמוד מקצועות או תחומים אחרים. לעיתים, 'נטישת' הרפואה ארעה מיד עם סיום הלימודים, ולעיתים העיסוק הנוסף, נעשה במקביל לעבודה הרפואית. ניתן אולי לחשוב, שבאופן כללי, אנשים מבית משכיל שפנו ללימודי הרפואה, היו מלכתחילה עם דחף אינטלקטואלי לעסוק ולתרום גם בתחומים אחרים. מי זוכר את מדורי ה-  Doctors Afield  או ה- Doctors-at-Large  בספרות הרפואית? מדורים שתיארו עיסוקי רופאים בשטחים אחרים, כמו למשל: אומנות. הספר: Doctors Afield  מביא את סיפוריהם של רופאים ורופאות שעסקו בהצלחה רבה בציור, פיסול, מוסיקה, ספרות או בעיסוקים ספיריטואליים של החיים. לרופאים רבים לאורך ההיסטוריה, היו (ויש) ממדים מגוונים בעיסוקיהם. לדעתי, העושר הפנימי והדחף (במידה וקיים) של כל אחד ליצירתיות, צריך לבוא לידי ביטוי. הבעיה היא, שלרבים מהרופאים, אין שליטה מלאה על לוח הזמנים שלהם: אילוצי העבודה, שעות העבודה, דאגות פרנסה, דחף לפרסום אקדמי, תוך שמירה על כללי האתיקה, חיי משפחה וחברה, תחרות מקצועית ואקדמית ועוד ועוד. כל אלה לא מאפשרים לעתים לרופאים עם דחף אומנותי, ליצור ולפרסם את יצירותיהם. כמה רופאים אכן פרסמו את יצירותיהם, או אפילו כתבו או ציירו רק למגירה? כמה רואים בזאת מעין מפלט מהמציאות הקשה שנגלית להם יום-יום? לעתים, רופאים שחוו מחלה, פציעה, מלחמה או שבי, קראו דרור לדמיונם וליצירותיהם. ראו למשל את יצירתו של הסופר והפילוסוף Walker Percy שהחלים משחפת. Oliver Sacks התפרסם בכל העולם כשכתב סיפורים אמיתיים על חוליו. אטול גוונדה  GAWANDE פרסם ספר מרתק על חוויותיו ככירורג בארה"ב, על התמודדותו עם הצלחות ועם כישלונות. כאמור, ישנם רבים שמקצוע הרפואה נשאר רק כשורה בקורות החיים שלהם. בין הרופאים הידועים שהתפרסמו גם כסופרים אפשר לציין את: אנטון צ'כוב (שכתב לחברו המו''ל אלכסיי סובורין ב- 11 בספטמבר 1888: "הרפואה היא אשתי החוקית, והכתיבה היא הפילגש שלי. כשנמאס לי מאחת, אני מבלה בלילה עם האחרת"), ארתור קונן דויל, אלברט שוויצר, ויליאם סומרסט מוהם, א. ג'. קרונין, כריסטופר אישרווד, מרסל אמה, מיכאיל בולגקוב, גיאורג ביכנר ועוד רבים. רופאים אחרים התפרסמו כפילוסופים: ג'ון לוק, אבן סינא, דון יהודה אברבנאל, תומס בראון ועוד. בישראל ובעולם היהודי התפרסמו בין היתר: משה סנה (ובנו אפרים סנה), שאול טשרניחובסקי (אך כדי להתפרנס נאלץ להמשיך ולעבוד כרופא ילדים בתל אביב), מקס נורדאו, משה בילינסון ועוד. כך מצאו עצמם אישים אלה, מונצחים גם על גבי בולים, והפכו לנושא תמאטי אצל אספני הבולים.

מדור הבולים ב'מעריב'. כתב: אליעזר בן - דצמבר 1976 הרשימה שלנו תפתח צוהר קטן לנושא התמאטי של רופאים שהתפרסמו כיוצרים באמנות ובתרבות או בפוליטיקה ובמדינאות, והונצחו על בולים ברחבי העולם. במאה ה-20, אפשר לומר, שכמעט בכל בית אספו בולים, מבוגרים וילדים, בעיקר משום שכתיבה ושליחת מכתבים הייתה הדרך הפופולארית לקשר עם קרובי משפחה וידידים, במיוחד אלה שגרו מעבר לים. כך הגיעו לתיבת הדואר שלנו בולים מרחבי העולם, נושאי דמויות, בעלי חיים, נופים, אירועים ועוד, שממש 'ביקשו' שנאסוף ונשמור אותם. כל בול סיפר סיפור, ולסקרנים בינינו, היוו הבולים נקודת פתיחה להתעניינות במדינה, בדמות או באירוע שהונצחו על גבי הבול. בתחילת הדרך, ההתלהבות גדולה, והבולים מסודרים באלבומים, לפי מדינות או נושאים, כל אחד בחר לעצמו את דרך האיסוף והסידור. אלה שממש נכנסו לתחום, השתתפו בחוגי בולאות או הצטרפו לאגודות בולאים. כילד בנתניה, בשנות ה-60, בני השתתף בחוג הבולאים שארגן 'בנק הפועלים' לילדים שחסכו ב'דן חסכן': נפגשנו כמה פעמים, שמענו הסברים מבולאים ותיקים שהבנק הזמין, ואפילו החלפנו בינינו בולים. הבנק נתן לילדים אלבום בולים, שעל כריכתו הוטבע סמל 'דן חסכן'. ניתן להניח שרוב הילדים - האספנים המתחילים, זנחו עם התבגרותם את האוסף, אלבומי הבולים נשכחו והעלו אבק באחד הארונות, ואם לא נזרקו בזמן מעבר דירה, הם שוכבים שם עד היום. כמו בסיסמת הפועל: 'מאלפים לאלופים", מעטים היו לאספנים, שהפכו את תחביב הילדות לעיסוק של שנים, תוך השקעת כספים בקניית בולים שהיו חסרים להשלמת אוסף כזה או אחר. מכיוון שאי אפשר כמובן לאסוף את כל הבולים בעולם, מתמקדים האספנים המקצועיים והמתמידים באיסוף תמאטי של בולים, כלומר איסוף בולים בנושא אחד או בכמה נושאים הקרובים לליבם: אישים, בעלי חיים, אירועים, תחומים שונים: אמנות, ספרות, רפואה, מדע ועוד. באתר האגודה הישראלית לבולאות תמאטית – איל''ת (https://ranb2000.wixsite.com/ayelet/thematic-philately), מופיעה הגדרת הבולאות התמאטית עפ"י האב דה-טרואה (מתוך ספרו: "הבולאות התמאטית"):

​"אוסף תמאטי הוא ישות בולאית שלמה שהורכבה לפי  תכנית מדוקדקת. הוא מְפֵתח נושא מסוים או מציע תזה. הנושא הוא הרעיון המרכזי. זהו חוט השני העובר לאורך האוסף, והמקשר את האלמנטים הבולאיים. ההחלטה האם בול או פריט דוארי ייכלל באוסף מסוים נקבעת, בראש ובראשונה, בהתאם לנושא ולתוכנית האוסף.

שלא כמו בבולאות מסורתית, הדגש הוא על התמונה המופיעה בבול או בפריט, ולא על תאריך ההנפקה או על הארץ המנפיקה. דווקא בזכות העושר הגדול של התמונות המופיעות בבולים ובפריטים הקשורים להם, ניתן לפתח מספר כה גדול של נושאים. איסוף בולים בצורה זו מוסיף מימד תרבותי חדש לחיי הבולאי !". יחיאל (חיליק) לימור, 83, הוא פרופסור לתקשורת, חבר נשיאות מועצת העיתונות והתקשורת בישראל ויו''ר בית הדין לאתיקה של המועצה. אבל יחיאל לימור הוא גם אספן בולים, וידען גדול בתחום וכתב רשימות רבות גם על הבולים כאמצעי תקשורת.

פרופ' יחיאל (חיליק) לימור (צילום: ויקיפדיה - עמרי לימור) את יחיאל הכרתי כשהתמנה לעורך הירחון ''את'', בו כתבתי בשנות ה-80. נפגשנו לא מכבר בקפה השכונתי בנווה אביבים, והעלינו זיכרונות מימינו ב''את'' ובעיקר שוחחנו על עולם הבולים. חיליק מספר שרוב האספנים אוספים על פי מדינות או על פי נושאים (הבולאות התמאטית עליה כתבתי בתחילת הרשימה). בארה''ב למשל, באתר אגודת הבולאים, מדווחים על כ-700 נושאים שונים, ובאתר הישראלי: COLNECT  (https://colnect.com/he/stamps/themes)מופיעים: 1065 נושאים, רובם נושאים 'ותיקים' וחלקם נולדו עם הזמן, בעיקר עם התפתחות הטכנולוגיה, כמו: כיבוש החלל, מחשבים ועוד. חיליק אוסף בולים מכמה מדינות: אוסטרליה, גרמניה, אנגליה ועוד. הוא מספר שעד לפני כמה שנים הייתה ירידה גדולה בהתעניינות בבולים. האינטרנט ייתר את הצורך במשלוח מכתבים, ולכן הדור הצעיר לא נחשף לבולים ולא קם דור חדש של אספנים. אבל האינטרנט גם גרם לעולם להפוך לכפר גלובאלי, ולאספנים שעד אז לא שמעו זה על זה ולא תקשרו ביניהם כלל, נפתחה דרך קלה ואינסופית להגיע באמצעות הרשת לכל מקום, לכל אספן, וכמובן שגם אתרי המכירות הפומביות וקבוצות ברשתות החברתיות, תרמו לרנסאנס בעולם הבולאות. יעיד על כך הגידול בהדפסות בולים בעולם, ובמיוחד כמות הבולים הנמכרת, וכך תחביב שכמעט שבק חיים, קיבל חיים חדשים. הפופולאריות של איסוף בולים במאה ה- 20, הביאה כמעט כל עיתון יומי בארץ ובעולם, לייחד מדור בולים, בדרך כלל שבועי, שסקר הופעת בולים חדשים, או ייחד את המדור לסקירת נושא מיוחד בבולים מרחבי העולם. את המדורים כתבו בדרך כלל אספני בולים מקצועיים. בעיתונות הישראלית ידועים: חיים לנגלבן, שכתב במשך שנים רבות את מדורי הבולאות בעיתונים: 'המשקיף', 'חרות', 'היום', 'הארץ', 'ידיעות אחרונות', 'הצופה', וגם ב'גלובס', שלמה שמגר שערך את מדור הבולים בשבועון '7 ימים' של ידיעות אחרונות, יהושע מרקוס כתב על בולים ב'על המשמר' ועוד. אנחנו נתמקד ברשימה שלנו במדור הבולים של 'מעריב' אותו כתב במשך שנים רבות אליעזר בן.

מדור הבולים ב'מעריב'. כתב: אליעזר בן - מרס 1974

מדור הבולאות ב'מעריב', כמו בעיתונים אחרים, דיווח באופן שוטף על הנפקות חדשות של השירות הבולאי בישראל והנפקות מיוחדות בעולם בעיקר נושאי יודאיקה או נושאים הקשורים לישראל. שאר המדורים במשך השנה התמקדו בדרך כלל בבולים שהונפקו ברחבי העולם בנושא מסוים: אישים בולטים, מקצועות, אירועים היסטוריים ועוד. חיפשתי את אליעזר בן כדי לשמוע ממנו על כתיבת המדור, אבל ברשת לא היה זכר לשם אליעזר בן. דרך הרשת הגעתי להתאחדות בולאי ישראל. באתר ההתאחדות ברשת, מציגים אותה כך: "התאחדות בולאי ישראל (הב"י) היא עמותה שלא למטרת רווח שהוקמה לשם טיפוח וקידום נושא הבולאות בארץ. הב"י פועלת בשיתוף פעולה הדוק עם השירות הבולאי ונתמכת על ידי חברת דואר ישראל". להתאחדות שפע של פעילויות כגון: ייצוג אספני הבולים מול הדואר והשרות הבולאי, השתתפות בתהליכי תכנון ועיצוב הבולים החדשים של ישראל, חוגי נוער בבתי הספר, יריד בולים חודשי, יום הבולאות - כנס שנתי ועוד.

פעילות נוספת שהחלה בתחילת שנות ה-90, היא הוצאה לאור של הירחון: שבל – מגזין בולאי רבעוני. .

שער מגזין 'שבל' מס. 1 - דצמבר 1992 במקרה, או לא, במגזין הראשון, מופיע גם בול של רופא שהתפרסם יותר כמחנך. זהו דר' יאנוש קורצ'אק, שם העט של הנריק גולדשמיט, הרופא והמחנך היהודי מגטו ורשה פולין, שלא נטש את 'הילדים שלו' וליווה אותם במסעם האחרון מוורשה לטרבלינקה, שם נרצחו כולם.

מגזין 'שבל' מס. 1

פניתי למזכירת ההתאחדות יעל וילנר, ושאלתי אותה על אליעזר בן, אך לא היה לה מידע עליו, אבל הציעה לי לבוא למפגש האספנים הקרוב, אולי אחד האספנים הוותיקים מכיר ויוכל לתרום לנושא. המפגש במשרדי ההתאחדות ברחוב אבן גבירול 39 בתל אביב, היה כפי שדמיינתי לי בדרך לשם: סביב כמה שולחנות יושבים מוכרים וקונים, רובם כסופי שיער, השולחנות עמוסים בקטלוגים ובאלבומים.

מפגש אספנים בסניף תל אביב של התאחדות בולאי ישראל (צילום: יעל וילנר - התאחדות בולאי ישראל) הבולים עוברים מיד ליד בפינצטות דקות, המחירים נרשמים והעסקאות נחתמות. כך הם נפגשים כאן מידי כמה שבועות, במפגש חברתי בו הם צוללים לעולם הבולים שכל כך מרתק אותם, מחליפים, קונים וגם משוחחים. עברתי בין השולחנות, הראיתי לאספנים כמה מדורים של אליעזר בן ב''מעריב'', אך גם כאן לא התקדמתי לעבר פתרון התעלומה. הערה אחת של אחד האספנים, התבררה בשלב מאוחר יותר כנכונה. הוא אמר לי: אולי זה פסאודונים? תהיתי למה צריך לכתוב את מדור הבולים בשם עט, כאשר לפחות כל שאר כותבי ועורכי המדורים שהזכרתי כאן, חתמו בשמם האמיתי. אם תהיתם למה לא פניתי לבינה המלאכותית היודעת הכול? אאכזב אתכם, פניתי, ובכל פעם היא המציאה לי שמות של אנשים שלא קיימים, עם קורות חיים מומצאים. בקיצור: כפי שמופיע באתרי ה- AI: צריך לבדוק ולאמת כל נתון שהבינה המלאכותית מספקת. את התעלומה פתר, חיליק לימור, שאליו פניתי כחבר מערכת ותיק של 'מעריב', לפני שידעתי שהוא גם אספן בולים. חיליק אמר לי שהוא חושב שאליעזר בן הוא שם העט של ח''כ לשעבר הלל זיידל ז''ל, שגם היה אספן בולים, ומכיוון שהיה חבר כנסת ופוליטיקאי לא רצה לחתום על המדור בשמו האמיתי. איתרתי את נכדו של זיידל, ליאור, שאישר לי שאכן סבו היה אספן בולים וכתב את המדור. השלב האחרון בפתרון היה בחיפוש מדור הבולים באתר העיתונות ההיסטורית, ושם מצאתי את שמו של הלל זיידל חתום על מדור הבולים של 'מעריב' לאורך שנות ה-90, כאשר כבר פרש מהפוליטיקה ולא הייתה לו סיבה לא לחשוף את שמו האמיתי ככותב המדור.

הלל זיידל (צילום: ויקיפדיה - ארכיון הכנסת)

הלל זיידל (1920 – 1999) נולד בקרקוב, פולין. במלחמת העולם השנייה היה לוחם במחתרת בגטו וילנה, ולאחר המלחמה היה מראשי תנועת 'הבריחה'. בשנת 1948 עלה לישראל והמשיך בפעילות ציבורית במסגרות שונות. בשנת 1974 נבחר לכנסת השמינית מטעם מפלגת הליברלים העצמאיים (גם סבתנו אולגה לוין הייתה חברה במפלגה ופעילה בסניף בנתניה, ולפני מלחמת העולם השנייה עבדה עם יצחק גרינבוים בפולין). לכנסת התשיעית נבחר מטעם הליכוד לאחר איחוד עם סיעתו 'אחדות', ולאחר הבחירות לכנסת העשירית, שבהן לא נכלל ברשימת הליכוד, פרש מפעילות פוליטית. את מדור הבולים החל הלל זיידל לכתוב בשנת 1966 והחליף אז את שמואל שליט שכתב במקביל גם את מדור הבולים ב'הארץ'. זיידל כתב כנראה את המדור עד תחילת שנות ה-80, וכאמור חזר לכתוב בשנות ה-90 והפעם חתם בשמו האמיתי.

מדור הבולים במעריב - כתב: הלל זיידל - פברואר 1998 את שם העט אליעזר בן, בחר זיידל, כדי להנציח את אביו הרב אליעזר זיידל המתואר באנציקלופדיה לחלוצי היישוב של דוד תדהר כ: "תלמיד חכם וירא שמיים, ובעל צדקה מגזע ר' צבי הירש מזודיצ'ב". בחרנו להתמקד בשני מדורים שייחד אליעזר בן לרופאים שהתפרסמו כמדינאים. המדורים הופיעו ברצף שבוע אחר שבוע ב- 23 וב- 30 ביולי 1976.

מדור הבולים ב'מעריב' - כתב: הלל זיידל (אליעזר בן) - יולי 1976 כך פותח הלל זיידל את המדור הראשון על 'רופאים כמדינאים': "מתוך מבט על ההיסטוריה של מדינות שונות, מצאנו שהרבה רופאים פעילים נהפכו אח''כ למדינאים ואף לראשי מדינות, ורבים מהם מופיעים על בולים. נקדיש איפוא, את מדורנו לנושא זה''. בבול הראשון ברשימה, מופיע דר' קארול קאצ'קובסקי   1867-1797 Karol Maciej     Kaczkowskyרופא ומהפכן שהיה פרופ' באוניברסיטת וורשה. קאצ'קובסקי היה חלוץ בענף האפידמיולוגיה. הוא פעל בתקופת מגפת הכולירה סביב  1830 ושרת כגנרל בצבא פולין. הוא החל את לימודי הרפואה בשנת 1815, באוניברסיטת וילנה וסיים ב- 1821.

דר' קארול קאצ'קובסקי - בול פולני - 1927 קאצ'קובסקי התיידד עם אנשי הרוח  Adam Mickiewicz,  Tomasz Zan. בין השנים 1824-1828 נדד במספר ארצות אירופאיות להשלמת מומחיותו. ב- 1829 מונה כמנהל מחלקה (Therapeutic Clinic) באוניברסיטת וורשה. במרד של שנת 1830 הצטרף לארטילריה ולמעשה שנה אח"כ מונה כקרפ"ר של צבא פולין. הוא ארגן את חיל הרפואה, בתי חולים וכד'. אחרי הקרב ב- Grochów ארגן נקודות טיפול קדמיות בפצועים (תאג"ד?). בהמשך פעל כאמור בטיפול בנפגעי מגפת הכולירה (לגבי אבחון המחלה, הבידוד והטיפול) וייסד בתי חולים מיוחדים לטיפול בנפגעי כולירה ב- Mienia and Warsaw. בעקבות פעילותו זו, זכה ועוטר בעיטור Wirtuti Militari Gold Cross.

לאחר כשלון המרד עזב את פולין עם 2000 פצועים לפרוסיה, ואח"כ ללבוב. בשנת 1854 התיישב ב- Żytomierz ונרדף ע"י השלטון הצארי. נשלח ל- Voronezh Governorate בעת ההתקוממות של ינואר 1863 וב- 1867 הורשה לעבור ל- Kherson  שם נפטר. הוא הופיע על בול פולני בשנת 1927. הרופא השני המוזכר בכתבה הוא דר' מוחמד פואד פאשה  1814 – 1869 שהיה גם שר החוץ בממשלת תורכיה בשנת 1852 ובהמשך היה גם שר האוצר.

דר' מוחמד פאשה - בול מצרי בבול שני המופיע במדור הבולים של זיידל, מופיע דר' ז'ורז' קלמאנסו 1929 -1841

Georges Benjamin Clemenceau  .רופא שבחר בקריירה עיתונאית ואח"כ בקריירה פוליטית ברפובליקה הצרפתית השלישית בין השנים 1906-9 שימש כראש ממשלה ושוב כיהן בין 1917-20. הוא תמך בהפרדת הדת מהמדינה. לאחר החתימה על הסכם שלום וורסאי, פעל להחזרת חבלי אלזס ולוריין לחיק צרפת ולכריתת בריתות עם אנגליה וארה"ב. הוא ניבא את מלחמת העולם השנייה

דר' ז'ורז' קלמאנסו - בול צרפתי בהמשך המדור מספר זיידל גם על דר' לואיג'י גוראקואי 1879 – 1925 Luigj Gurakuqi רופא באלבניה, שסיים את לימודיו בנפולי בשנת 1903. הוא היה גם משורר ומחנך. הוא לחם למען עצמאות אלבניה, ואף ניסח וחתם על מגילת העצמאות של אלבניה. הוא נפל בשבי הצבא התורכי. אחר כך היה שר החינוך ונרצח בשנת 1925 בבארי שבדרום איטליה. הבול האחרון בכתבה מראה את דיוקנו של דר' סנטה קרוז אספאג'י 1747 – 1795 רופא שלחם למען עצמאות אקוודור ומת בבית הכלא.

דר' לואיג'י גוראקואי (צילום: אתר: SHQIPTARJA.com) גם במדור השני, מביא הלל זיידל, שפע של בולים מרחבי העולם, בולים שהנציחו רופאים שהיו גם מדינאים, לוחמי חופש ופוליטיקאים.

מדור הבולים ב'מעריב'. כתב: הלל זיידל (אליעזר בן) - יולי 1976 כך נסגר המעגל שהתחיל באיסוף בולים כילדים שמורידים את הבולים מהמעטפות המגיעות הביתה, בהמשך, המתמידים מתמקדים בנושאים מסוימים והופכים לאספנים תמאטיים, ובמהלך האיסוף וסידור הבולים באלבומים, לומדים גם על התכנים המופיעים על הבולים, ומעשירים את ההשכלה הכללית על אישים, אירועים, מקומות וכל נושא אחר המופיע על הבולים.