על עובדיה בעל מום ופישקע החיגר

מאמרה של פרופ' זיוה שמיר: "האם ביקש עגנון הצעיר להתפרנס מ'סיפורי משרתות'" ('הארץ', 'תרבות וספרות' 6 בפברואר 2026) מבקש להאיר את נושא הנכות בספרות. במאמר היא מספרת על סיפורו של ש''י עגנון 'עובדיה בעל מום' שכתב בשנת 1918 בכתב העת ''מקלט''. בניגוד לסיפוריו וספריו של עגנון שזכו לפרסום, לביקורות ולפרסים, כותבת שמיר, "הסיפור המוקדם הזה נשאר בקרן זווית ומעטים החוקרים שהתעניינו בו. פרופ' גרשון שקד תיאר אותו כגלגול עברי של ''פישקה החיגר'' (פישקע דער קרומער) של מנדלי מוכר ספרים שהושפע מ''הגיבן מנוטרדאם'' של ויקטור הוגו".

כרזה למחזמר: 'פישקה החיגר', שביים יואל זילברג (מקור: הארכיון העירוני תל אביב) וכאן אוסיף למאמרה של שמיר, על הנכה בספרות, הנכה כאלגוריה, את "שלוש פגישות" של יעקב כָהָן, הגיבור שם הוא (גם כן) גיבן, נמוך קומה, שותק, מסוגר, נפחד, ובעל מבט נוקב. סמל למוכה גורל.

אין ספק שבתקופה המודרנית הליברלית - דמוקרטית (עדיין) דמות הנכה במציאות הפסיקה (כמעט) לשמש אלגוריה חברתית או מוסרית שלילית. מזמן כבר לא משתמשים במלה: INVALID. לנכים, המוגבלים ובעלי-המום, יש מקום בחברה כמו לכול אחד אחר. אפילו בעת העתיקה ביוון וברומי, להיפסטוס (וולקן) הצולע, יש מקום חשוב במיתולוגיות.

היו נכים שפרץ היצירתיות נבע אצלם לאורך החיים. הרמן פון רייכנאו , שנקרא

"קונטרקטוס" (כי כול מפרקיו עוותו והתקצרו), נולד לבית אצולה גרמני ב 1013. הוריו העבירו את הילד המשותק בכול גופו למנזר במנזר באי רייכנאו, באגם קונסטנץ.

הרמן פון רייכנאו (מקור: ויקיפדיה)

נזירים שמו לב לכישוריו האינטלקטואלים המיוחדים. עם התבגרותו, התפרסם כהיסטוריון, מתמטיקאי, משורר שגם התקדם בסולם ההיררכי במנזר. הוא ידע שפות עתיקות, ופרסם מספר ספרים. האם הכתיב את ספריו ואחד הנזירים כתב אותם ופרסמם? האם הצליח לכתוב בעצמו? לא ידוע, אולם בכול אופן, היה תלוי בזולתו בביצוע כול פעולות היום יום.

למנהיג המונגולי הגדול טימור לנג 1336- 1405, הייתה צליעה ניכרת עקב פציעה מחץ שנתקע ברגלו בילדותו.

טימור לנג (מקור: ויקיפדיה)

אצל שייקספיר, יש לנכים מקום נרחב: "...ולא זו בלבד, שמעתי כי הוד מלכותו הותקף שוב במחלת השיתוק הממזרית... השיתוק, לפי עניות דעתי, אינו אלא מין לתרגיה... שורשיו נעוצים בעצבים יתרה, בשקידה מופרזת, בהפרעות שבמוח". (פלסטף לזקן השופטים, במחזה: הנרי הרביעי, א' 2. "השיגדון מציק לזקנים והאבעבועות עוקצת את הצעירים... אך מה איכפת לי אם אהיה צולע במקצת? אני אטען, כי מום זה גרמו לי המלחמות וקבלת הקצבה שלי תהא לה צידוק מתקבל על הדעת" (פלסטף, ב: הנרי הרביעי, ב' 83.) גלוסטר אמר על ריצ'רד השלישי: "...מחוץ לא כלום, אך רע מאוד מבית, איש מכאובות מעל הטבע, ובטרם עת יצאתי לעולם, עקום-פגום,

עשוי לחצאין, מאוס לעין ומכוער כול כך, שלמראי נובחים עלי כלבים..." (ריצ'רד השלישי א' 1 ). פרויד השתמש בריצ'רד השלישי השייקספירי כמודל לפסיכו-אנליזה, והוא עשה הקבלה בין המום הגופני לשינויי אישיות. פרויד חשב (כנאורו-פסיכיאטר), שאנשים שנולדו עם מומים, הם מרירים, כועסים, וזקוקים לפיצוי או תיקון.

למשורר הרומנטי, הפילוסוף  ומבקר הספרות גרמני (יהודי מומר), היינריך היינה ( 1797-1853)  הופיע בגיל 35, שיתוק בשתי אצבעות ידו השמאלית, ואט אט המחלה הוחמרה, הופיעו ליקויי ראייה, שיתוק של פלג גופו התחתון וסימני פגיעה מוחית. המחלה המשיכה להתקדם. את שמונה השנים האחרונות לחייו, בילה מרותק למיטתו, אך כוח יצירתו המשיך לנבוע. האם חלה במחלה ניוונית של מערכת העצבים? עגבת? הרעלת עופרת? דבר אחד ברור:

סבלו ונכותו לא עצרו את שטף היצירתיות.  

  דיוקנו של היינריך היינה מאת מוריץ דניאל אופנהיים, 1831

(מקור: ויקיפדיה) אצל "מובי דיק" של  הרמן מלוויל (1819 –  1891) לקפטן אחאב הקטוע יש אופי רע ונקמני. רמי דה-גורמון  Remy de Gourmont   (1858-1915), המבקר/המשורר/הסופר והאציל הצרפתי חלה  במחלת הזאבת ( לופוס וולגריס, או אריתמטוזוס), והיא גרמה לעיוות בפניו, עד כדי כך שנאלץ לפרוש לביתו, להסתתר מעיני הציבור, ולכתוב שם שירה. בהמשך לקה באטקסיה לוקומוטורית (פגיעה במוח שגורמת להפרעת הליכה הדומה להליכת שיכורים) ומת עקב אירוע מוחי.

Remy de Gourmont by Albert Harlingue לפעמים הסתתרות, זו ההתמודדות עם נכות. לשמחתנו, היום בד"כ המצב לא כזה ידועים תולדות אומנים, סופרים ומשוררים שהתפרסמו בכישרונותיהם בשטחי האומנות והספרות המשורר האנגלי אלכסנדר פופ (1688-1744) סבל משחפת החוליות שגרמה לעיוותים קשים בגופו כמו: גיבנת קשה, בעיות נשימתיות קשות ועוד 

לורד ביירון נולד עם מום אורתופדי ברגלו וייתכן שפיתח גם ליקויים נפשיים.

עם הזמן, נכים קשים רבים יותר ויותר שרדו והשתתפו בזרם החיים הרגיל. עיקר הבעיה הייתה, המחסומים החברתיים ולעיתים המשפחתיים סיפורו של הצייר האירי הנכה הקשה כריסטי בראון (1932-1981), הונצח בספר ובסרט. הוא סבל מלידתו משיתוק מוחי קשה מוטורי, ולמד לכתוב ולצייר עם בהונות רגליו.

כריסטי בראון על גבי עטיפת הספר: "Christy Brown: The Life That Inspired My Left Foot", מאת ג'ורג'ינה המבלטון (מקור: https://alchetron.com/Christy-Brown)

הסופר היהודי הפולני ליאו ליפסקי (נולד בשם ליאון ליפשיץ) (1917-1997), למד נגינה בפסנתר, פילוסופיה, ופסיכולוגיה בקרקוב. הוא התפרסם כמבקר ספרותי ומוזיקלי, ועם פלישת הגרמנים לפולין, ברח לרוסיה, נאסר, הוגלה לסיביר, והגיע בסופו של דבר, לטהרן עם צבא אנדרס. שם חלה, כמו רבים אחרים, במחלת טיפוס הבהרות. הוא המשיך את המסע לא"י, לכאן הגיע בשנת 1943 או  1944. הוא המשיך את לימודיו בביירות שם לקה באירוע מוחי שהותירו משותק בחצי גופו עם הפרעות קשות בדיבור. ידידים (וידידות) טיפלו בו בתל אביב. בתחילה הצליח לכתוב בעזרת מכונת כתיבה וגם להלך מעט, אך בסופו של דבר, רותק לכיסא גלגלים ולמיטתו. ליפסקי התפרסם בפולין ובצרפת כסופר בשפה הפולנית וזכה בפרסים רבים. יורם ברונובסקי, איש 'הארץ', הזכיר אותו ואת יצירתו במוסף 'תרבות וספרות' בעיתון.

לואי ליפסקי (מקור: אתר אורות הכרך - הוצאה לאור)

הסופר היהודי רומני מכס בלכר Blecher   (1909-1938) ('תרבות וספרות' 20 בדצמבר 2024), מתאר לא רק את יצירתו הסוריאליסטית על "אי ממשות מיידית", אלא גם את נכותו הקשה עקב שחפת החוליות.

מכס בלכר (מקור: מוסף 'תרבות ספרות' - הארץ) וזו רק רשימה חלקית. תרומתם של נכים רבים לתרבות, למדע, לרפואה ולחברה למרות מחלתם או נכותם, ראויה לציון, היום יותר מתמיד.