ספרות ומלחמה

כה רבות נכתב על הקשר בין ספרות ומלחמה. אני כמובן חושב על הרוע במלחמה כפי שהונצח בשירה או בספרות. ביקרתי מספר פעמים בעיירה OSWESTRY בגבול ווילס ואנגליה במחוז שרופשייר, שם עבד חברי בב"ח שיקומי-אורתופדי מפורסם. באחד מביקורי שם, ביקרתי בביתו של המשורר בן המקום ווילפרד אוון WILFRED OWEN שלקה במלחמת העולם הראשונה בתגובת קרב, פונה ואושפז בביה"ח הייעודי שטיפל בהלומי קרב באדינבורו: CRAIGLOCKHART.

ווילפרד אוון (מקור: ויקיפדיה) בבית החולים הוא התיידד עם שני הלומי קרב ידועים: הסופרים רוברט גרייבס וזיגפריד ששון. היה זה אולי הרופא האחראי ריברס W.H.R. Rivers 1864 – 1922 שהחליט שהמשורר הצעיר 'החלים' מהלם הקרב והחזיר אותו לשוחות 'המלחמה הגדולה' בצרפת. הוא נהרג שבוע לפני שביתת הנשק. רק לאחר מותו פרסמו חבריו פרסמו את שיריו האנטי מלחמתיים. גם משוררים וסופרים נוספים כ: אביגדור המאירי, קלוד סימון, בלז סנדראר, ארנסט המינגוואי ורבים אחרים, לחמו במלחמות, שרדו את המלחמה ופרסמו ספרים המתעדים את הזוועות.

הנרי הבלוק אליס Henry Havelock –Ellis 1859 - 1939 , היה סקסולוג, רופא, פסיכולוג ומהפכן חברת בריטי.

הנרי הבלוק אליס (מקור: ויקיפדיה, מאוסף ספריות מכון סמית'סוניאן, ארה"ב) בספרו: THE PHILOSOPHY OF CONFLICT , הוא ייחד פרק לרופא-פילוסוף-כירורג, היסטוריון האומנות והמבקר הצרפתי ז'אק אלי פור ELIE FAURE. פור נולד בשנת 1873 ומת ב- 1937 בפריס. הוא סיים את לימודי הרפואה ב 1899, ונישא בגיל 24. פור התפרסם ככירורג מוכשר אך זוועות המלחמה גרמו לו לחזור לאהבותיו האמיתיות: אומנות, היסטוריה וספרות בדומה לכירורג ג'ורג' דיהמל. הוא פרסם ביוגרפיות על מנהיגים, ציירים ואנשי רוח. פור שאב את ערכיו מאביו היינן. פור נולד בדרום המערבי של צרפת. לפי WALTER PACH, האזור הזה בצרפת הוא מקור ה- MELODY, לעומת צפון צרפת, שהיא מולדת ה- SYMPHONY מקום מוצאם של פסקאל, לה רושפוקו, מונטיין ומפורסמים רבים אחרים.

ז'אק אלי פור בשנת 1900 בערך (מקור: ויקיפדיה ) האוולוק- אליס כתב שאלי פור הביא בכתביו את המדע לאומנות (למשל לאדריכלות הצרפתית), ואת האמנות למדע (הרפואה). פור העריץ את למארק והצטרף לתנועה הצרפתית הניאו למארקיאנית בסוף המאה ה-19. לדעתם, בביולוגיה, יש יסודות 'טובים' ו- 'רעים'. המוסר לדעת פור, הוא יסוד הדקדוק של החיים. פור ציין, שלמארק סיים את חייו כ"אומן" אמיתי: בודד, עיוור, חולה, נכה, עני, ואלמן. ז'ול מישל Jules Michelet 1798-1874 שהיה היסטוריון צרפתי נודע, תיאר, לדעת פור, מאבק תמידי של ההומאניות והאומנויות לשמירת מצפון וערכים ופור הזדהה עם המאבק הזה. כרופא, פור חיפש את הסיבות לבעיות הייסוד בדיוק כמו שמשורר מחפש. היקום נמצא בתהליך מהפכני קבוע ומי שמוליך את המהפכות הם אנשי הרוח. אנדרה ברטון כתב :"לשנות את פני העולם, אמר מרכס. לשנות את פני החיים אמר רימבו. לגבינו, הסוריאליסטים, מובנם של שני צווים אלו - חד הוא".

אנדרה ברטון (מקור: ויקיפדיה, מתוך הספר: 'Historia de la Literatura Argentina Vol II' לגבי דידו של פור, המשיך ברטון וכתב, האוולוק-אליס, ישו ונפוליון היו 'אומנים' דגולים עליונים. נציגיו הבולטים היו ישו היו שייקספיר, סרבנטס, מיכאלאנג'לו, רבלה, רמברנט, מולייר ודידרו. המוסר הוא הקביים של הנפש. לאומנים הגדולים הוא קרא CONSTRUCTORS. פור, כמו הרקליטוס לפניו, השווה את החיים לנחל: זרימה מתמדת. המקור לבניה וצמיחה ראשיתו, בהרס. לכן פור הזדהה עם באקונין.

לאחר תום המלחמה, פרסם פור את ספרו: LA SAINTE FACE . האוולוק-אליס מכנה את הדחף לכתיבה של פור: 'restless literary fever'. אלי פור חשב שהאומנות, בכול מקום בעולם, יש לה מאפיינים אוניברסליים דומים. יש: 'UNITY OF PLAN' מבחינת קצב ומבנה, וקיימת סולידריות עולמית מאחדת את כול הפעולות של האדם. המדע והאומנות הם בעלי איפיונים אוניברסליים. הוא השתמש במונחים מתורת האבולוציה לתיאור התפתחות האומנות. יש 'קצב' עולמי המשפיע על כול התחומים. אומנות היא פשוט היבט אחד בסדר הקוסמי. תורת האבולוציה נקראה בצרפת אחרת, כמובן: TRANSFORMISM. העדפת למארק על פני דארווין הייתה די רווחת בצרפת של תחילת המאה ה-20.

מורו לפילוסופיה של פור היה אנרי ברגסון. כנראה שגם ממנו שמע על הדחייה הצרפתית של רעיון הברירה הטבעית. שינוי הסביבה משפיע על שינוי האורגניזם.

מאוחר יותר, פנה פור לכתיבה על תפקיד הקולנוע בתרבות. הוא טבע את המונח CINEPLASTICS: המימד הפלסטי של הקולנוע. בין המלחמות, ציין פור, קיימת נהייה של הציבור אחר כול מה שקשור למכונות. הפלסטיות בנויה מארבעת ה- M : Motion, movement, mobility and mobilization.

מעניין שמשפט דרייפוס השפיע עליו עמוקות. היה לו קשר עם אמיל זולה ואומנים רבים ׁׁ(סוציאליסטים...) אחרים והתיידד עם דייגו ריברה. בשנת 1905 הוא ייסד ביה"ס לחינוך מבוגרים. אחיו ז'אן לואי פור Jean Louis Faure 1944 – 1863 היה גם כן רופא: כירורג וגינקולוג.

בזמן משפט דרייפוס, נשיא צרפת היה פליקס FAURE, כנראה לא קרוב משפחה של אלי פור. נגד עמדותיו של הנשיא פליקס פור עמדו אלי פור, אמיל זולה, ועורך העיתון L'Aurore: הרופא המדינאי ונשיא צרפת העתידי, דר' ג'ורג' קלמנסו.

אמיל זולה (מקור: ויקיפדיה) הנשיא פליקס פור מת בעת פעילות מינית במשרדו בארמון אליזה. ב- 29 בספטמבר 1902, מת אמיל זולה. כנראה שגורמים אנטי-דריפוסיאניים חסמו את הארובה כך שהאש שבערה לחימום חדרם של הזוג זולה, ייצרה פחמן חד חמצני וחנקה אותם למוות. דר' אלי פור מת, כאמור בשנת 1937, בגיל 64 מהתקף לב.