פכים בהיסטוריה הלא מוכרת של הדו-קרב: רופאים ויהודים

"הדו-קרב אינו חוקי, אבל הוא ממלא את זמנם של קציני צבא ובחורים עשירים, שידם נשלחת אל החרב אפילו בשל פגיעה מזערית בכבוד". ["הארנבת עם עיני הענבר", אדמונד דה ואל, ידיעות אחרונות, ספרי חמד, תל-אביב, עמ' 53, 2012] .

ויכוחים בין אומנים, פוליטיקאים או אנשי מדע ורפואה, הם עניין ישן. הוויכוחים נסובו בד"כ על כבוד, עקרונות, יוקרה או על משמעות ותקפות ממצאים. לעתים הוויכוחים גלשו לדו-קרב לא מילולי. למרות אי חוקיות הדו-קרב, גם כירורגים שתפו פעולה, בד"כ לטיפול בניצולים ששרדו את הדו-קרב. נדיר היה למצוא רופאים או מדענים שנגררו לדו-קרב אלים שכזה. ב- 22 בדצמבר 1894 התפרסם מאמר בעיתון הלונדוני THE HOSPITAL על יריבות בין שני רופאים מימי הביניים: בשנת 946 לספירה, דרולד DEROLD שהיה הבישופ-רופא של העיר אמיין, ורופא מאסכולת סלרנו המפורסמת. המלך לואי הרביעי העדיף את דרולד כרופאו האישי שהיה ידען גדול בספרים, אך המלכה דווקא העדיפה את הרופא מסלרנו, שהיה בעל ידע פרקטי עשיר. כדי להכריע ביניהם, הזמין המלך את שני הרופאים לארוחת ערב קבועה כול יום, ואז העמיד בפניהם שאלות וסוגיות רפואיות. לא נמסר מי הכין למלך את השאלות. יד דרולד הייתה על העליונה ואז החליט הרופא הסלריאני להרעיל את עמיתו ברעל שטבל בציפורן אחת. דרולד טיפל בעצמו באנטידוט והחלים. או-אז החליט להרעיל בצורה יעילה יותר את עמיתו. הוא טפטף את הרעל על מנת הבשר, והוא חלה. המלך ביקש מדרולד להצילו, ולתת לו אנטידוט, אך דרולד טיפל בו רק חלקית. הנמק שפשה ברגלו של האיטלקי לא הותיר ברירה אלא לכרות את רגלו. האם החלים מהניתוח? האם הותאמה לו תותבת?? על שאלות לא נמצאו תשובות. תולדות אירועי הדו-קרב על כבוד או דיעה, מתפרסות על מאות שנים. בד"כ נלחמו זה בזה אנשי צבא, פוליטיקאים או עיתונאים. כירורגים זומנו לשדה הדו-קרב כדי לטפל בפציעות. כנראה שהאזכור הראשון לדו-קרב "קלסי" נעשה ע"י הסופר הנוסע האנגלי תומאס קוריאט Thomas Coryat 1577-1617.

קוריאט (מקור: ויקיפדיה) שייקספיר ב "רומיאו וג'ולייט" תיאר דו-קרב בין מרקוריו לטיבאלט: Mercutio’s fight in Act 3, Scene 1 Tybalt and מחזאי בן זמנו של שייקספיר, בן ג'ונסון Ben Jonson, הרג את השחקן גבריאל ספנסר בעת וויכוח "מקצועי" על רמתם של קבוצות המשחק של כול אחד מהם. ג'ונסון ניצל מהוצאה להורג בעקבות תרגיל משפטי.

ג'ונסון (מקור: ויקיפדיה) אי הסכמות בין רופאים הם עניין שכיח ועתיק יומין. אך להזמין רופא-יריב לדו-קרב ? זה כבר עניין יותר נדיר. כנראה שהאזכור הראשון ל"דו-קרב" בין רופאים הונצח ע"י המשורר הפרסי (בעל ה"חמש") ניזאמי מגנז'ה Niẓāmī Ganjavī 1140-1209 (חי כמעט במקביל לשנות חייו של הרמב"ם).

מגנז'ה (מקור: ויקיפדיה) המשורר הפרסי תיאר שני רופאים יריבים ששימשו כרופאים באותה חצר מלוכה וכדי להחליט מי חשוב יותר או מי חכם יותר, החליטו להילחם זה בזה באמצעים שונים: אחד נתן לחברו גלולת רעל, אך הלה ניצל כי בלע קודם כמוסת-נגד. ואז נתן השני לחברו להריח וורד. הלה מת במקום. הוא "מת מפחד" שאולי הוורד מצופה ברעל סמוי. ברנרד מנדביל Mandeville 1670-1733 , הרופא-פילוסוף-משורר, יליד הולנד שעבר לאנגליה והתפרסם בה, כתב שדו-קרב הוא עניין חברתי ותרבותי חשוב ומועיל.

מנדביל (מקור: ויקיפדיה) האם דו-קרב החליף את מערכת ההתדיינות המשפטית? בעשרה ביוני 1719, בחצר GRESHAM COLLEGE בלונדון, הרופאים ריצ'ארד מיד Richard Mead 1673 – 1754 וג'ון וודוורד John Woodward 1665 –1728 שלפו חרבותיהם לאחר ויכוח שנבע מאי הסכמתם לגבי הטיפול באבעבועות שחורות.

מיד (מקור: ויקיפדיה)

וודוורד (מקור: ויקיפדיה) כנראה שהם לא הגיעו לדו-קרב של ממש מסיבות טכניות, והמשיכו בוויכוח מילולי סוער. מיד היה רופא מכובד וידוע, פרסם מספר ספרים בנושאי מחלות מדבקות, ונודע כאספן ונדבן. וודוורד היה מדען מדעי הטבע, חובב עתיקות, וגאולוג. הוא ייסד את ענף האקדמי של הגאולוגיה באוניברסיטת קימברידג'. ויכוח שהתקיים ב- 28 בדצמבר 1750, בעניין הטיפול הנכון בדלקת של דרכי המרה, גרם לשני רופאים מקינגסטון, בירת ג'מייקה, John Williams ו- Parker Bennet להיאבק בדו-קרב פטאלי בו איבדו שניהם את חייהם. סיפור מעניין מתאר דו-קרב נדיר בין נשות אצולה. הנסיכה פאולין קלמנטיין פון מטרניך, 1836-1921 הזמינה לדו קרב בוואדוז, בירת ליכטנשטיין, את האצילה אנסטסיה קילמנסג. הוויכוח נסב על סידור פרחים באירוע מוסיקלי חשוב בווינה. הן ביקשו שרק נשים יהיו נוכחות בעת הדו-קרב וביניהן רופאה-כירורגית: הברונית לובינסקה. מאמצי לברר מי הייתה אותה כירורגית עלו בתוהו. ידידי, היסטוריונים בפולין, רוסיה וגרמניה לא הצליחו לעלות על עקבותיה. לובינסקה ביקשה שהמתחרות יסייפו כאשר פלג גופן העליון חשוף כדי למנוע מפיסות בד לזהם את פצעי הדקירות. כך נלחמו שתי האצילות חשופות חזה. שתי המתחרות נפצעו קלות והכירורגית רק חבשה אותן. לא ידוע מי הוכרזה כמנצחת בדו קרב. רופא קנדי בשם וויליאם קולדוול Caldwell מבית החולים הכללי במונטריאול, הזמין בשנת 1819 את חבר הפרלמנט מיכאל או'סאליבן O'Sullivan לדו-קרב על עניין פוליטי שהתפרסם בעיתונות. תחילה סייפו ואז עברו לירי באקדח. שניהם נפצעו והחלמתם התארכה. שנים לאחר מכן מונה או'סליבן לשופט עליון. ניתוח לאחר מותו הראה שהקליע שירה בו הרופא נתקע קרוב מאוד לעמוד השדרה. אם חוט השדרה היה נפגע, היה או'סליבן נידון למוות בייסורים רבים. השיקום הרפואי המודרני במשותקים על רקע הפגיעה בחוט השדרה הופיע רק בשלהי מלחמת העולם השניה. הרופא איזאק פדרסטון Isaac Featherston 1813 –1876 וקולונל וויליאם וויקפילד Wakefield נפגשו ב- 1847 בוולינגטון, ניו זילנד לדו-קרב בעקבות מאמר שפרסם הקולונל. פדרסטון היה רופא אנגלי שעקר לאוסטרליה והחל בקריירה פוליטית. הרופא היה רופאו האישי של הקולונל. המאמר נסב על ענייני קרקעות והטיל צל על יושרו של הרופא-פוליטיקאי. הרופא ירה ופספס. וויקפילד החמיץ בכוונה: הוא אמר שלא יהרוג אב לשבע בנות. על שמו של הרופא נקראו עיירה ורחוב בוולינגטון. גם הקולונל ממייסדי וולינגטון הונצח בכמה דרכים בארצו.

פדרסטון (מקור: ויקיפדיה) בעשרה באוגוסט 1832 רופא מסאוונה, ג'ורג'יה, בשם: פיליפ מיניס Philip Minis ירה והרג בדו-קרב חבר במועצה המחוקקת של מדינת ג'ורג'יה בשם: ג'יימס סטארק James Stark. במשפט טען הרופא להתגוננות עצמית ושהתמודדות ביניהם לא הייתה דו-קרב. הוא אכן זוכה. סטארק כינה את מיניס "יהודי מקולל". מייסד ענף משפחת מיניס הגיע לג'ורג'יה מאנגליה, והמשפחה נחשבה כפטריוטית וחשובה. הרופא הוינאי פריץ זינר Fritz Zinner עלב בפומבי בקרל קולר 1857-1944 Carl Koller רופא יהודי וידידו של זיגמונד פרויד. זה קרה בבית החולים האוניברסיטאי של וינה. היהודי סטר על פניו של חברו. או-אז התארגן דו-קרב.

קרל קולר (מקור: ויקיפדיה) האנטישמי נפגע אך הקריירה של הרופא היהודי נגדעה בווינה. הוא עקר לניו יורק בשנת 1888 ואף היה מועמד לקבלת פרס נובל בעת שפיתח את נושא הרדמה מקומית ע"י שימוש בקוקאין בניתוחי עיניים. בעקבות כך הוא כונה: "Coca Koller". הניו יורק טיימס דיווח ב-28 באוגוסט 1903 שד"ר שוורץ ממילוז, בחבל אלזס-לוריין, חיסל רופא אחר בשם ד"ר Schloss בדו-קרב. שוורץ היה מנהל בי"ח של מערכת הביטוח הרפואית הממשלתית ושלוס אירגן שביתה והפגנה להעלאת משכורות הרופאים. הוויכוח המקצועי עבר לוויכוח אישי. עיתונאי 'הארץ' עפרי אילני הזכיר במאמרו (הארץ, 'זה יגמר בקורבנות עם דם', 31 באוגוסט 2018) את ראש הממשלה הצרפתי קלמנסו כחובב דו-קרב. דו-קרב בין Paul Deroulède ל- Georges Clémenceau ידוע ומפורסם. הרופא-הנשיא אתגר את Deroulède לצאת לדו-קרב לאחר שהאחרון האשימו בקשר עם הבנקאי היהודי Cornelius Herz שגרם לסקנדל הפיננסי כאשר קרסה חברת תעלת פנמה. אף אחד לא נפגע באותה התמודדות. קלמנסו (1841-1929) סיים את לימודי הרפואה בדיוק כמו אביו, אך פנה לפוליטיקה ושימש כראש ממשלה במלחמת העולם הראשונה. אילני מזכיר במאמרו גם את הדו-קרב בין ידידים –יריבים: הצייר אדוארד מאנה והמבקר אדמונד דוראטי. עדו של מאנה בדו הקרב, היה הסופר אמיל זולה. סיוף ראשון נגמר בשבירת החרבות, השניים התפייסו ושבו להיות חברים. המינרל דולומיט קרוי על שמו של הגאולוג האציל דאודה דה- דולומייה Déodat Gratet de Dolomieu 1750-1801.

דולומייה (מקור: ויקיפדיה)

בתחילת דרכו, הצטרף דולומייה למסדר אבירי מלטה [סנט ג'והן]. בגיל 18 הרג בדו-קרב חבר אחר במסדר. למרות שנשפט למאסר עולם, שוחרר אחרי שנה. הוא נעשה אינטלקטואל משפיע ביותר בתקופה שלפני המהפכה הצרפתית. מדריכו ומורו היה הדוכס לה-רושפוקו 1613-1680. המשורר הרומנטי מיכאיל לרמונטוב נולד ב- 1814 וחי רק 26 שנים. בשנת 1837 פרסם שיר על מותו של המשורר פושקין בדו-קרב. זמן לא רב אחרי פרסום השיר, לרמונטוב הוגלה לקווקז. ב- 1841 נהרג הוא עצמו בדו-קרב.

לרמונטוב (מקור: ויקיפדיה) מספר קטן של יהודים התפרסמו בקרבות דו-קרב שבהם היו מעורבים: אנדרה קרמייה-פואה FOA 1857-1892 בחר בקריירה צבאית. ב- 1892 התפרסם מאמר אנטישמי בעיתון Libre Parole. בעקבות כך אתגר הקצין היהודי את עורך העיתון אדוארד דרימון. העורך נפצע. העיתונאי שכתב את מאמרי השטנה, דה-למאס, איתגר את הקצין לדו-קרב. אף אחד לא נפגע. מאוחר יותר הצטיין הקצין בקרבות באפריקה. לא מצאתי מה הייתה הסיבה לדו-קרב בין עו"ד ופוליטיקאי רפובליקני איטלקי בשם סלבטורה ברזילי 1860-1939 לבין הגנרל Mocenni. שניהם נפצעו קל. קצין הימייה האמריקני יהודי אוריה פיליפס לוי 1792-1862 חווה קשיים רבים בקידומו בצי. בדו-קרב הרג את עמיתו, הורד עקב כך בדרגה אך בסופו של דבר קודם עד דרגת קומודור. הוא רכש את מונטיצ'לו, אחוזתו של תומס ג'פרסון והפך אותה לנכס לאומי חשוב. לסיכום: אי הסכמות, הבעות דיעות מנוגדות בענייני מדע, רפואה, מדיניות או חברה, לא צריכים להידרדר לאלימות מילולית או פיזית. היריבות הקשה, למשל, באקדמיה למדעים הפריזאית, בין הידידים-עמיתים לשעבר, האנטומיסטים ג'ורג' קובייה ואטיין ג'ופרואה סנט-הילאייר בנושאי טקסונומיה ואבולוציה (הצורה כנגד התפקוד), לא הגיעה עד דו-קרב. גם היריבות בין ריצ'רד ליקי לדונלד ג'והנסון בשאלת האב הקדום, נשארה מילולית ואקדמית. לודוויג ויטגנשטיין הרים מחתה שבה גחלים רוחשות וכמעט היכה את קרל פופר. רק התערבות של ברטראנד ראסל הקשיש מנעה זאת. דו-קרב היה אסור בחוק אך לאורך מאות שנים היווה מסגרת ידועה לחיסול אי ההבנות או שמירת הכבוד. רופאים וכירורגים שיתפו פעולה כמטפלים פוטנציאלים בניצולי אותם קרבות. נדיר למצוא עדויות בהיסטוריה על דו-קרב בין רופאים ועוד יותר נדיר-בין יהודים.