יום לפני יום הולדתי ה 11, ב- 23 בספטמבר 1959, התפרסמה בשבועון "העולם הזה" כתבה גדולה על מותו של ראש עיריית תל אביב, המהנדס וחבר בשלוש כנסות ישראל:
ישראל רוקח.
ישראל רוקח (מקור: ויקיפדיה) לא הייתי נדרש לאירוע אלמלא סטירת הלחי המהדהדת שהוטחה בחבר הכנסת יוסף ספיר, לאחר הטמנתו של רוקח בבית העלמין ברחוב טרומפלדור בתל אביב, ע"י ליוויה, בתו בת ה-24 של ישראל רוקח, שזה עתה נטמן באדמה. והיו סיבות פוליטיות לסטירה.
"גרסתה של ליוויה, צעירה תמירה, רזה, המסרקת את שערה בצורה קפדנית אחורה:
'היו לי שתי סיבות לסטירה. קודם כל, פניתי יום לפני ההלוויה אל נשיאות הכנסת ודרשתי שיודיעו בשם המשפחה לספיר ולסרלין שלא יתקרבו לארון אבי. סרלין באמת לא בלט, ולא ראיתי אותו. אבל ספיר בא להפגין. שנית, ספיר גרוע מסרלין.
ח"כ יוסף ספיר (מקור: ויקיפדיה) סרלין הוא זאב בעור זאב, אבל ספיר הוא זאב בעור כבש. הם מיררו לאבי את החיים וזה קירב את קצו', כך אמרה ליוויה להגנתה. חברי הכנסת יוסף סרלין ויוסף ספיר לא היו מוכנים להגיב אף במילה אחת על דברי ליוויה. ״איננו מוכנים ששמנו יופיע אפילו במסגרת אחת עם דבריה״, אמרו. רק דבר אחד הדגישו: "נשיאות הכנסת לא פנתה לאיש מהם, לא מסרה על פניה שבאה, כביכול, מצד משפחת רוקח".
בספטמבר 1959 לקה רוקח בהתקף לב, ודר' לוי עפרון * רופאו הפרטי של ישראל רוקח, העביר אותו מיד לבית החולים 'הדסה'. מה שקרה לאחר מכן הפך לתעלומה הבלשית של השבוע: תעלומת הצוואה של רוקח. רוקח שכב בחדרו בבית החולים ולא אמר דבר.
כאשר היה ברור גם לו כי סופו קרב, קרא אליו את דר' עפרון, לחש באוזנו כי השאיר בביתו מכתב צוואה המיועד לאחיו. עפרון לא השתהה. הוא לקח את ליוויה ונסע עמה לדירה. שם מצאו את המכתב, אותו מסר הרופא לליוויה. הבת הבכורה הייתה היחידה שקראה את הצוואה. היא סגרה אותה במעטפה, חזרה לבית החולים. שם מצאה כי אביה נפטר בינתיים.
בבית החולים כבר החלו העניינים המפלגתיים לחדור לטרגדיה האישית. המכוניות של ראשי העסקנים הצ״כיים (ציונים כלליים) כבר עמדו לפני בית החולים. בפתח החדר פגשה ליוויה את ראש עיריית תל אביב חיים לבנון.
חיים לבנון (מקור: ויקיפדיה) לאחר מכן סיפרה כי לבנון רצה לקחת את ההלוויה תחת חסותו, אך היא סירבה אפילו להיפגש עמו, ודרשה ממנו שלא יתערב בכלל בסדרי ההלוויה. לבנון נפגע קשה. יצא למסדרון, אמר שם לאחד הח״כים של הצ״כ :״יש לי איזו הרגשה מוזרה של אשמה״.
שאר הנוכחים, וזאת הייתה ההרגשה הכללית אצל אותם העסקנים שהעריכו את הגינותו של רוקח על אף כל המאבקים המפלגתיים, נזכרו עתה, ליד מיטת המוות שלו, עד כמה סבל האיש מן התהליכים הפוליטיים שגרמו לירידתו.
רוקח הוא דמות מעניינת ביותר שאיני יודע עם מישהו זוכר אותו כיום. ליוויה הייתה ילידת 1934, והיא ואחותה עירי, כמעט ולא זכו לראות את אביהם הנערץ עקב עבודתו ומסירותו הרבה לענייני ציבור.
עירי, ליווייה וישראל רוקח בגן החיות של ת"א - 1945 (מקור: אתר 'ישראל נגלית לעין' של יד יצחק בן צבי) אחרי גירושיה משמואל כ"ץ, עקרה לרומא, שם הפכה ל"עיתונאית איטלקייה ממוצא פלסטיני". היא נעשתה כתבת "דבר" ו'קול ישראל' וכן של העיתון הפלסטיני "אל-פאג'אר". היא תרגמה את חלק מיומני שרת והכלילה אותם בספרה על "הטרוריזם הישראלי " למרות איומי משרד החוץ הישראלי. בשנת 1984 נמצאה ליוויה מתה במלון ברומא. האם שמה קץ לחייה? עד היום לא ברור. אולי היו אלו מחלות הלב שהביאו למותם של רבים מבני משפחת רוקח ואולי סיבה אחרת, אבל ייתכן שהיסטוריית מחלות הלב במשפחה הביאו את ליוויה רוקח להשתתף בכנס בין לאומי על מניעת מחלות לב, שהתקיים בתחילת חודש יוני 1965 ב- Palazzo Vecchio בפירנצה, איטליה. הכנס אמנם עסק במניעת מחלות לב, אך שולבו בו היבטים של חברה, רוח ופילוסופיה.
הפילוסוף הצרפתי ז'אן פול סארטר הוזמן לשאת דברים בפתיחת הכנס. הוא לא הגיע אך שלח את דבריו בכתב: "מתח הרוח-מתח יתר של העורקים":
בפסימיזם האופייני לו, כתב סארטר בין השאר: "התרבות אינה מושיעה שום דבר, שום אדם, מפני שהוא מוצר האדם עצמו. ההתרגשויות לשווא, על פני השטח, אינן צריכות להסתיר מפנינו את שלוות המוות שהיא גורלנו". אלו היו לנקודת המוצא של הדיון שנועד להוכיח כיצד חוסר הביטחון, הפחד, המתיחות והחרדה, מזדהים עם גורמים נוירו-גנטיים ברורים במחלות הלב החמורות ביותר".
רוקח מצטטת את דברי פרופ' וילהלם ראאב מוורמונט שדיבר על חשיבות החופשה במקום המרוחק מהבית. על הקשר בין המצב הנפשי-פיסי ותזונה, דיבר Prof. V. Lapiccirella פרופ' לאפיצ'ירלה מפירנצה (Ospedale di Camerata, Firenze)
פרופ' שניידר הגרמני מקלן, דיבר על המוזיקה כגורם מרגיע ומרפא, במיוחד מקצבים עתיקים. כיום, אמר, אין שקט ואין איזון. יש קשר מסוים בין "הקצב האישי" ובין קצב הלב. שיטות ריפוי הודיות-טיבטיות יכולות להרגיע ולרפא, אמר הנזיר הבנדקטיני הפולני קורבין- קראסינסקי.
בספרי "עורי ב- "עין" , כתבתי פרק על "רפואה ומוזיקה". שם הופיעו השורות הבאות:
"איריתמיה EURHTHMIA היא קצב והתאמה בתנועות ובצלילים. ביוון העתיקה ייחדו לאיריתמיה ערך מרובה בהוראת השירה והנגינה ובחינוך גופני. פרוטאגורס אמר ש"הרי כל חיי האדם זקוקים לאיריתמיה ולקצב". אפלטון כתב, שעמידותו, הנהגתו, דיבוריו ותנועותיו של האדם תלויים במידת האיריתמיה".
מארגן הכינוס היה פרופ' סירטורי מפירנצה. הוא אמר שהקדמה הטכנולוגית מביאה להארכת תוחלת החיים אך גם מביאה לסיבוכים: ה"סיוט האלקטרוני " הוא קרא לה. ראו מאמרי בנושא "עודף טכנולוגי" ( 2-3 ).
נשמע כל כך עדכני, מודרני ונכון גם היום.
מספר מילים על הפרופ' לקרדיולוגיה Wilhelm Raab .
פרופ' וילהלם ראאב (מקור: US National Library of Medicine)
ראאב נולד בווינה בשנת 1895,
עבד תחילה באוניברסיטת קארל בפראג ובברלין , שם החל לעבוד באנדוקרינולוגיה. מאוחר יותר עבד תחת הקרדיולוג המפורסם בווינה K. Wenckebach . כשעקר לארה"ב, הצטרף לחוקר הפיסיולוגיה הידוע מבוסטון , Walter B. Cannon. עבודותיו ההיסטוריות ב 1932 על הקשר בין תזונה עתירת שומנים וטרשת עורקים, גרמו לפרסום הדיאטה דלת שומנים במלחמה כנגד מחלות לב. ב- 1939 עבר לאוניברסיטת וורמונט. שם גילה במחקריו את הקשר בין הפרשת אדרנלין לעליית לחץ הדם ועוד ממצאים פיזיולוגים רבים. כשקראתי כעת את תולדות חייו, לא ידעתי בעת פרסום מאמרי על רופאים שניסו על עצמם ניסיונות רפואיים (1) , שגם ראאב כמעט מת באחד מהניסיונות שערך על עצמו.
" Lack of physical exercise, resulting from motorization, automation, television sitting, and from the nearly universal availability of a multitude of labor saving devices, has become one of the most conspicuous characteristics of 20th Century Western civilization" .- Wilhelm Raab
• ד"ר לוי עפרון EFRON LEWY נולד ב 1909 ברוסיה, למד בתיכון בלודג', רפואה סיים בפריס, ועלה ב 1935. יזם הקמת קופ"ח של הציונים הכלליים. ניהל את הקופה עד מותו. שימש בתפקידים שונים במפלגה הליברלית. נפטר 1962.
1. Ohry A. [Physicians who experimented on themselves: risk-taking among physicians and researchers]. Harefuah. 2006 Apr;145(4):304-7, 317. Hebrew.
2. Ohry A & Zeilig G, The Bionic Tetraplegic:(or, is rehabilitation Medicine become too-technological?) Harefuah 1999; 136, 582
3. עורי א, האורות והצללים בשימוש בטכנולוגיות מתקדמות לעזרת הנכים. היבטים רפואיים ואתיים.רפואה ומשפט, 2004, גיליון 30, 82-87.