כל מי שמתבונן בנעשה בבית המשפט, חש לעתים שהוא צופה בהצגה המועלית על במת התיאטרון: השופט והפרקליטים לבושים בגלימות שחורות (באנגליה מתווספות גם פאות מלאכותיות וגלימות בצבעים לפי מהות המשפט), בעת הכניסה והיציאה, הכרוז מודיע בקול רם על כניסת השופטים לאולם, הפרקליטים משתחווים קלות לעבר כס המשפט, ואף ניסוחיהם הם בעלי קוד מסוים. יש גם תחושה של נרטיב ספרותי: קיים המבוא, הטיעונים, "פרק" התביעה ו"פרק" ההגנה, תגובת הנתבעים, סיכומים, וסיום. והכול עם או בלי "קליימקס" או "קרשנדו" ובדרך כלל גם בלי מחיאות כפיים של קהל הנוכחים באולם בית המשפט.
וגם ברפואה היומיומית, יש, או צריכים להיות, מאפיינים תיאטרליים:
לבוש (חלוק לבן בד"כ) , "קוד" דיבור בין חברי הצוות, "קוד " דיבור ושיחה עם המטופלים ובני משפחתם, סדר היום, סדר ביקורים, וכד'. חוסר תשומת לב לצרכי חולים, התעלמות רגעית מהקליינט, החולה או הנכה המאזין לשיחות הצוות או קורא את הרשומת הרפואית, עלולים לגרום לאי-הבנות, מרירות וחוסר סיפוק מהמענה הרפואי.
העומס המוטל על הצוות הרפואי ושחיקה בלתי נמנעת כמעט, עלולים אכן להביא לעתים לתקשורת לקויה בין הצוות הרפואי לחולים. הדיאלוג , המילולי והלא-מילולי, לא מושלם ולא מספק.
אין כול ספק, שסטודנט לרפואה צריך לקבל כללי רטוריקה נכונים, רקע במדעי ההתנהגות, וכללי מוסר ואתיקה עדכניים. אולי הסטודנט לרפואה ושאר בעלי מקצועות הבריאות, צריכים לקרוא את אריסטו שכתב על הרטוריקה ואת ספרו של מונטיין: "אומנות השיחה".
כדאי להם לקרוא על יהודה בן יחיאל הרופא, שחי במאה ה-15,
הנקרא גם יהודה מסר-ליאון. הוא היה רב, רופא, ופילוסוף איטלקי, שהטיף להכללה ערכים הומאניים כולל רטוריקה בתכנית לימודי הרפואה.
הרופא הצרפתי Pierre Jean Georges Cabanis (1757-1808), כתב שהרפואה והרטוריקה הן פרגמאטיות, ומשתמשות בכלים דומים: אנלוגיה, דדוקציה, והסבר או פרשנות, ולכן יש לאחדן לכדי תורת התנהגות אחת.
קבני (מקור: ויקיפדיה) בימינו אנו, מעבר ללימודים הומאניים ומדעי ההתנהגות, יש המציעים לכלול בתכנית הלימודים קורס "ברפואה תיאטרלית", קרי, הוראה של כללי התנהגות, לבוש ודיבור, מול החולה ובני משפחתו, כמו בתיאטרון. יש צורך לרכוש הרגלי דיבור, דרכי העברת מסרים, אופן וצורת ביקור החולים בצורה אמפאטית, מכובדת ובהירה. יש להקנות כללי "משחק" הוגן וברור של עובדי הרפואה מול "הקליינטים". קיים לעתים צורך לעודד כללים "היפוקראטים" כדי לא לגלוש לתכנים "היפוקריטים".
עיון בהיסטוריה של הרפואה, מגלה כמה רופאים שהגדילו לעשות, ונטשו את עולם הרפואה לטובת עולם התיאטרון והיו לשחקנים של ממש. במאה הראשונה לספירה, היה זה קראטנאס שהפך מרופא, רוקח ובוטנאי לשחקן. הבריטי ניקולאס קוק בן המאה ה-16, היה ידוע כאלכימאי, כומר, אסטרונום וחייל בעת מלחמת האזרחים הבריטית, שהפך לשחקן תיאטרון שייקספירי ידוע בשנת 1593. בהמשך פנה להשלמת לימודי רפואה ותיאולוגיה. פרנסואה ג'וזף תלמה ( 1763-1826) היה רופא שיניים בנו של רופא שיניים צרפתי, שלמד בלונדון ופריס. הוא עבד כרופא שיניים, אך בשנת 1787 הצטרף לתיאטרון הותיק ביותר בצרפת: 'הקומדי פרנסייז' Comédie-Française
תיאטרון 'קומדי פראנסז' (מקור: tripadvisor)
והתפרסם מאוד כשחקן. מי שתכנן עבורו את התלבושות הססגוניות שלו היה האומן הידוע ז'אק לואי דויד. נאמר על ג'וזף תלמה שניחן בקול מרשים, הופעה מכובדת וכוח בימתי אדיר, תכונות שגם אפיינו אותו כמובן... כרופא שיניים... תלמה התיידד עם נפוליאון, ג'ורג' דנטון, ומהפכנים רבים.
לב ברוך Loeb Baruch (1810-74) ששינה את שמו ל Karl Ludwig Börne
היה רופא ברלינאי ידוע. מאוחר יותר למד גם משפטים ומדעי המדינה. הוא סולק בסופו של דבר ממשרתו בפרנקפורט עקב יהדותו, או אז עבר לעיסוק אחר: עיתונות וכתיבת ביקורת תיאטרון בעיתונות ליברלית.
ברוך (מקור: ויקיפדיה)
גם הרופא הפולני Tadeusz Zelenski 1874-1941, ששמו הספרותי היה BOY
עזב את הרפואה לטובת ספרות, ביקורת תיאטרון ובסופו של דבר חבר למחתרת הפולנית והוצא להורג ע"י הנאצים בלבוב.
זלנסקי (מקור: ויקיפדיה)
הרופא האמריקני בוגר הארווארד בבוסטון, Joseph Stevens Jones
שחי במאה ה-19 עבר לשחק בתיאטרון, כתב כמאתיים מחזות ואף ניהל תיאטרון. גם הרופא היהודי-גרמני Jacob Herzfeld (1769- 1826) עבר לשחק בתיאטראות וינה.
סר סדריק וובסטר הארדוויק Sir Cedric Webster Hardwicke (1893-1965) היה סטודנט לרפואה בריטי, שנכשל בבחינותיו, אך מאוחר יותר, קיבל תואר אצולה מהמלך ג'ורג' החמישי, עקב הישגיו כ... שחקן דווקא.
הכירורג הבריטי סר צ'ארלס ווינדהאםSir Charles Wyndham (1837 - 1919) התפרסם כשחקן חובב שנסע לאמריקה כדי לשרת ככירורג בצבא הפדראלי במלחמת האזרחים. לאחר המלחמה, נשאר בארה"ב וניסה את מזלו שוב כשחקן בקבוצה שכללה את רוצחו של לינקולן, ג'והן וילקס בוט'. לבסוף חזר לאנגליה ונחל הצלחה רבה על בימות לונדון ואז זכה לתואר אצולה.
ווינדהאם (מקור: ויקיפדיה) התיאטרון יכול לשמש כמטפורה לפסיכוטראפיה ולרפואה. השימוש בקריאת מחזות או אפילו משחק של ממש ברפואת הנפש, ידוע ומוכר. נכתבו גם מחזות כדי להעביר מסרים רפואיים או היגייניים. המחזאי יוג'ין ברו Eugéne Brieux (1858-1932) התבקש ע"י רופא עור ומין בשם: ז'אן אלפרד פורני Jean Alfred Fournier , לכתוב מחזות בנושאי מניעת מחלות מין.