top of page
Search
  • אבי עורי, ניר הלוי ואריאל הלוי

פתיחה מוסיקלית ואקדמית

בארצנו, פתיחת שנת לימודים אקדמית מלווה בחששות: האם תכניות הלימודים יישמרו?

האם צפויות הפרעות ועיכובים עקב מלחמות, שביתות או עיצומי סגל זוטר או בכיר? האם סטודנטים ימחו על מרצה לא מובן או לא ראוי? בד"כ פתיחת שנת הלימודים האקדמית-רפואית היא אירוע חגיגי. היה מקובל במספר ארצות להזמין מרצה ידוע שלא מתחומי הרפואה. זכורים לטוב הרצאותיו, שידוריו וספריו של השדרן-עיתונאי בריטי-אמריקני אליסטייר קוק (Alistaire Cooke 1908-2004) שהתפרסם משני עברי האטלנטיק.

אליסטייר קוק (מקור: ויקיפדיה)

הרצאותיו רתקו רופאים ומטופלים כאחד. הוא הדגיש את העקרונות ההומניסטים של

הרפואה. לפניו, היה זה הסופר מרק טווין שקרא לארצות הברית בתקופתו: "the era of incredible rottenness" עקב שחיתות פוליטיקאים, וקשריהם עם אנשי ממון. הוא הצביע בספריו וגם בהרצאותיו בפני קהל אקדמי או רפואי, על בעיות אחרות בארה"ב: הרדיפה האובססיבית אחרי כסף, התמוטטות מערכת החינוך הציבורי, הפיכתו של הספורט לעניין מסחרי, הפיתוי הכלכלי באומנויות, והעדר לעתים של ערכים הומניים ברפואה. קוק הגדיר את עצמו כהיפוכונדר מקצועי. הוא היה קורא עיתונות רפואית ושילב

חדשות רפואיות בשידוריו והרצאותיו. מעניין גם להיזכר בסופר רוברט גרייבס (מחבר "אני, קלאודיוס" ROBERT GRAVES 1895-1985 ) שציין את חוליי האקדמיה בהרצאה באוניברסיטת ייל, והמציא מספר הגדרות חדשות, כמו: פחד מהאקדמיה Acadxenophobia שיפוט מהיר מדי thrasycrisia ראייה צרה ומוגבלת Brachyscopy והפניית הראש הצידה והתעלמות אקדמאים מהמציאות Apoblepsia

רוברט גרייבס (מקור:ויקיפדיה) נדמה שכול המרצים שהוזכרו ואף אחרים, למעשה ניסו להסביר מה התכונות החשובות לרופא.

אך נשוב לפתיחת השנה האקדמית. "פתיחה אקדמית" מעניינת חוברה ע"י אחד מגדולי המלחינים: יוהנס ברהמס. הייתה זאת תרומתו לרגל קבלת ד"ר לשם כבוד מטעם אוניברסיטת ברסלאו

(היום וורוצלב הפולנית). בשנת 1880 הוחלט להעניק לו תואר זה בעיתוי מעניין: קודם לכן, אוניברסיטת קמברידג' הציעה לו, בפעם הראשונה לאדם זר, לקבל ד"ר לשם כבוד למוסיקה.

יוהנס ברהמס (מקור: ויקיפדיה)

ברהמס לא היה קשור לאקדמיה ולא חבש את ספסלי שום אוניברסיטה. בצעירותו,

ידידו ועמיתו הכנר היהודי יוזף יואכים, הזמינו להשתתף יחד עמו בקורס קיץ של היסטוריה ופילוסופיה בגטינגן. רק אחרי 23 שנים בשנת 1876, הגיעה ההצעה מקמברידג'. אך הציבו לפניו שני תנאים: האחד-לכתוב בגרמנית (לא באותיות גותיות) שהוא הסכים, והשני: להגיע לטכס. ברהמס נרתע מהמחשבה לצלוח את התעלה וסרב. או-אז הגיעה ההצעה מאוניברסיטת ברסלאו, ולמעשה היוזמה הייתה של המלחין, המורה ברנהרד שולץ

Bernhard E. Scholz 1835 – 1916

ברנהרד שולץ (מקור: ויקיפדיה Picture from the book of Eugène d'Harcourt "La musique actuelle en Allemagne et Autriche-Hongrie. Conservatoires, Concerts, Théâtres" Paris, 1908) ברהמס חיבר את היצירה במשך שנה, והיא נקראה בגרמנית Akademische Festouverture - Academic Festival Overture, Op. 80 . בעברית היא נקראת: פתיחה אקדמית. ברהמס נולד בהמבורג בשנת 1833 ונפטר בווינה ב- 1897. אמו הייתה מבוגרת מבעלה, אביו של ברהמס, ב- 17 שנים, והיא באה ממשפחה בדרגה חברתית גבוהה מזו של בעלה. אי שוויון בין אורך רגליה גרם לה לצלוע קשות.

מעניין באם חיפשה פתרונות אורתופדים (נעליים מותאמות, למשל, שהיו כבר בנמצא באותה

תקופה). יש סיפור שברהמס מעד בילדותו ברחוב, ונדרס ע"י מרכבה. אך החלים ונעשה

חסון... שחיין, מטפס הרים... את קונצרט הבכורה שלו נתן בשנת 1848. שנת "אביב העמים" באירופה ציינה או בישרה מהפכה חברתית ולאומית. אמנם המעמדות הנמוכים מרדו (בשילוב, כמעט כמו תמיד, פרעות אנטישמיות).

אך בסופו של דבר הם נכשלו. האירועים נתנו דחיפה לאיחוד מאוחר יותר של מדינות כמו איטליה או גרמניה ורוחות סוציאליסטיות החלו לנשב באוויר. אט-אט פילס ברהמס דרכו לצמרת ולפסגת התקופה הרומנטית. בארבעה בינואר 1881 ביצעה תזמורת גדולה את יצירתו 'הפתיחה האקדמית' בברסלאו. זה היה אוסף היתולי של שירי יין סטודנטציאלים. למעשה נשמעות ביצירה ההיתולית השפעות צועניות. מאוחר יותר הוא חיבר יצירה "רצינית": הפתיחה הטראגית". בנערותו, אביו שלח אותו לנגן

בבתי זונות או בברים של המבורג, שם ניגנו הרכבים של צוענים. מוסיקולוגים אולי יכולים להשוות עם יצירה בשם דומה שנכתבה ע"י מלחין ונגן אורגן מליכטנשטיין: Josef Gabriel Rheinberger שחיבר את "הפתיחה האקדמית" אופוס 195 ב- 1898. הוא נולד בוואדוז בשנת 1839 ומת במינכן בה עבד ולימד ב- 1901. ידוע שיצירותיו הושפעו מברהמס, מנדלסון, שומן ושוברט. גם הוא קיבל ד"ר לשם כבוד מאוניברסיטת לודוויג-מקסימיליאן במינכן. בין תלמידיו אפשר למצוא את אנגלברט הומפרדינק, ריכרד שטראוס ווילהלם פורטוונגלר.

אך הקשר הרפואי של ברהמס דווקא מתבלט בסיפור ידידותו עם אחד מאבות הכירורגיה המודרנית: תאודור בילרוט. הקשר בין שני האישים החל בציריך ב- 1866, שם עבד בילרוט ולימד ואח"כ המשיך את הקריירה הגדולה שלו בווינה. בשנה שברהמס הקדיש לידידו שני רביעיות מיתרים אופוס 51, שנת 1873, היא השנה שבה בילרוט ביצע כריתה היסטורית של הלרינקס.

תיאודור בילרוט (מקור: ויקיפדיה) שנתיים מאוחר יותר, ברהמס הקדיש את הרביעיה השלישית שלו לרופא–מוסיקאי (ונגן צ'לו) אחר: 1843-1909 Theodor Wilhelm Engelmann שהיה פיסיולוג ובוטנאי. במאבק בין ברהמס לווגנר ב- 1867 , בילרוט צידד בידידו כמובן. בילרוט כתב את: Briefe שהיו רשימות ליריות על ברהמס. קלרה שומן קנאה בידידות העמוקה בין הכירורג והמלחין. לעיתים, בילרוט היה הראשון שראה יצירות כתובות חדשות של ברהמס. בילרוט היה פסנתרן מחונן והוא למעשה היה זה שהביא את ברהמס לווינה בשנת 1872. הוא אמר: "אחד העקרונות המשפיעים על חיינו היום, הוא לראות את המדע כמתנגד לאומנות. אך הדמיון הוא האם של שניהם". בילרוט חי בין השנים: 1829 - 1894, והיה ידיד אישי לא רק של יוהנס ברהמס , אלא גם של המלחין-פסנתרן היהודי-רוסי אנטון רובינשטיין, הפילוסוף Anselm Feuerbach, המבקר המוסיקלי Eduard Hanslick והמנצח האנס פון בילוב.

בילרוט פרסם ספר: "מהי מוסיקליות?" ובספרו "על הלימוד במדעי הרפואה באוניברסיטאות של האומה הגרמנית" הוא מגנה סטודנטים יהודים המגיעים ממזרח אירופה ואינם יודעים היטב גרמנית. הם גם נעדרים מהשיעורים עקב בעיות פרנסה. ברהמס היה בידידות עמוקה עם הפסנתרנית קלרה שומן, אלמנתו של המלחין הידוע שאושפז עקב מחלת נפש. ברהמס אהב לבלות בבתי קפה, מסעדות לרקוד במועדונים ונחשב לפסנתרן וירטואוז. רוב חייו היה ספורטאי ושמר על מבנה גוף אתלטי, אך ישנן תמונות בבגרותו

שהוא כבר עם עודף משקל. קיימים דיווחים על כך שסבל מכאבי גב קשים. הוא לא התחתן

מעולם.כנראה שברהמס מת מקרצינומה של הלבלב. הוא נועץ בטובי המומחים של ווינה:

.Leopold von Schroetter ו- Hermann Nothnagel .הוא סבל מבחילות, חוסר תיאבון, גרד, צהבת ודימומים רקטאליים לאחר מותה של קלרה שומן ב 1897, בריאותו של ברהמס הידרדרה והוא מת זמן

קצר לאחר מכן. הוא נטמן באותו בין עלמין בו קבורים בטהובן ושוברט. הקשר בין בילרוט לברהמס

הוא אולי הקשר הכי חזק הידוע בהיסטוריה, בין רופא למוסיקאי.

כאמור, הרי אין הרפואה רק מדע ואין המוסיקה רק אמנות. בשתיהן מסורגים זה בזה המדע

והאמנות גם יחד. נקודות המגע מצויות במספר מישורים: שני המקצועות דורשים האזנה, דמיון,

שת"פ, אמפטיה, תשומת לב לפרטים, ידע, ושאיפה למצוינות. הידידות בין בילרוט לברהמס הידרדרה בשנותיהם האחרונות עקב "אי הבנות". בילרוט גילה שביתו המפואר בווינה ברחוב Alserstrasse,

היה פעם משכנו של הרופא Dr. Johann Peter Frank שהתיידד עם בטהובן.

יוהן פטר פרנק 1745–1821 היה רופא, אפידמיולוג, פיזיולוג, ממייסדי תחום בריאות הציבור.

הרשימה נכתבה ע"י :אבי עורי (1) , ניר הלוי (2) ו- אריאל הלוי (3)

1- לשעבר, מנהל האגף לרפואה שיקומית, מרכז רפואי –שיקומי "רעות", תל אביב , פרופ' אמריטוס מן-המניין לרפואה שיקומית, אוניברסיטת תל-אביב

2- המחלקה לא.א.ג. ראש וצוואר, מרכז רפואי "שמיר"-אסף הרופא, צריפין

3 - לשעבר ,מנהל החטיבה לכירורגיה כללית, מרכז רפואי "שמיר-אסף הרופא, צריפין, פרופ' אמריטוס לכירורגיה, אוניברסיטת תל-אביב


הערה ממש סופית: שלושת המחברים גם מנגנים להנאתם והמוסיקה היא חלק בלתי נפרד מחייהם.

3 views0 comments
bottom of page