Search
  • אבי עורי ורחל הרצוג

פורצי דרך רפואיים שנשכחו : בוריס דב פליסקין Dr. Boris Pliskin (1908-1959)

Updated: May 7, 2021


ד"ר בוריס פליסקין נולד בשנת 1908 בעיירה שמשמה נגזר שם משפחתו: PLISA שליד

וילנה. אביו היה רב והציונות ובמיוחד מפלגת "פועלי ציון" פיעמה בבוריס מאז

נערותו. בין 1928 ל- 1934 למד בוריס דב רפואה בוילנה, היה תלמיד מצטיין וזכה בכמה מלגות. הוא התמחה תחילה ברפואת ילדים.

בין 1934 ל 1935 למד רפואה צבאית באקדמיה הצבאית לקצינים בוורשה. הוא הוזמן לעבוד בביה"ח ב Gronów במערב פולין , ואח"כ בוילנה, בלובלין

ובלבוב. בין אוקטובר 1939 ליולי 1941 עבד כרופא בכיר במחלקת הילדים בלבוב. הוא עבד תקופה מסוימת בסנטוריום לחולי שחפת וכן עבד בלבוב תחת פרופסור פרנצישק גרור Professor Franciszek Groër 1887-1965.


מלחמת העולם השנייה תפסה אותו בעת שהיה בלבוב. בגטו הוא ארגן בריחות וגם ארגן עזרה רפואית.

הוא הצליח לברוח מהגטו, ושכשנתפס נשלח למחנה הריכוז יאנובסקה Janowska, וגם שם פעל למען החולים. הוא הצליח לברוח בפעם השנייה והצטרף לפרטיזנים ב- Carpathian Mountains.

באתר יד ושם תועדה פעילותו המחתרתית בעת המלחמה: "קבוצה קטנה אחרת, בראשותו של ד"ר בוריס פליסקין, הצליחה להגיע להרי הקרפטים

ושם הצטרפו חבריה ליחידת פרטיזנים סובייטים. הם נלחמו בשורות הפרטיזנים עד

שחרור האזור בידי הצבא הסובייטי בשנת 1944. בתוך מחנה ינובסקה התארגנו כמה

קבוצות מחתרת, אם כי הידיעות שבידינו על פעולותיהן מעטות וקטועות מאוד. הקבוצה

החשאית שהייתה פעילה במפעלי החימוש הגרמניים, שהשתייכו אליה הסופר ירחמיאל גרין ואשתו הלנה, הסופר מיכאל בורביץ', הצייר פרץ קליינמן, ד"ר בוריס פליסקין, שטיינברג ואחרים, ארגנה בריחות של בודדים מן המחנה וקיימה קשרים עם קבוצות מחתרת בעיר. קבוצת עובדים שהועסקה בעבודות ניקיון בעיר הצליחה להבריח נשק למחנה ינובסקה וקיימה קשר עם קבוצות מחתרת שפעלו מחוץ למחנה".

ד"ר בוריס פליסקין הצליח לשרוד את מוראות המלחמה, ולאחר השחרור פעל במינכן כאחד מראשי שארית הפלטה ומפלגת פועלי ציון.

הוא עמד בראש שירותי הבריאות של הג'וינט במערב גרמניה ופעל

רבות לרווחת יהודי שארית הפלטה ושיקומם.

מפגש של ראשי יהדות ארה"ב עם פעילים יהודים בחלק האמריקני של גרמניה בשנת 1946. דר' פליסקין עומד שני מימין, דר' נחום גולדמן יושב שני משמאל. (מקור: United States Holocaust Memorial Museum ( courtesy of Herbert Friedman אחר כך שב דר' לפולין, ומשם המשיך לפראג בירת צ'כוסלובקיה ועבד שם תחת: Professor J. Švejcar וכן עבד במחנה FOEHRENWALD. בספרו של ברוך פורמן: "ספורט וחינוך גופני במחנות העקורים 1946-48 (דפים לחקר השואה, מאסף כ"א) תועד פועלו של דר' פליסקין:

"אחת המחלקות שנוסדו במסגרת "הוועד המרכזי של היהודים המשוחררים באזור

הכיבוש האמריקני" הייתה מחלקת הבריאות (געזונטהייטס קאמיסיע) בהנהלתו של ד

בוריס פליסקין. בתוך מחלקה זו החל לפעול, מיד עם הקמתו של הוועד המרכזי, גוף

שהוגדר כ"מרכז לחינוך גופני" ("צענטער פאר פיזישע דערציאונג ביים צענטראל

קומיטעט פון די באפרייטא) ולידו גוף נוסף שעסק באותו עניין: "חֶבֶר אגודות הספורט

על יידן אין דאר או.אס זאנע" - "יד הוועד המרכזי של שארית הפליטה" (פארבאנד פון די

יידישע ספארט קלובן פון "שארית הפליטה" או בקיצור "הפארבאנד"). הקמת הגופים

הרשמיים הללו הייתה למעשה תגובה על ההתעוררות הספונטנית של פעילות ספורטיבית

בקרב הניצולים: בשעה שהוקם חֶבֶר אגודות הספורט כבר התקיימו במחנות העקורים

השונים מועדוני ספורט ופעילות ספורטיבית ענפה, שמלכתחילה היו מסונפים לתנועות

פוליטיות, ובהם "הפועל", "מכבי", "בית"ר", "איחוד"8 ואחרות. חבר אגודות הספורט החל לפעול במחנות העקורים, ולהתכנסותו הראשונה, שהתקיימה ב- 21 באפריל 1946 במחנה לאנדסברג Landsberg ביוזמת המרכז לחינוך גופני, הגיעו נציגי 38 מועדונים, שייצגו כ- 5000 ספורטאים. התכנסות זו היוותה את שיאו של טורניר כדורגל גדול,

שכונה "יום טוב", והתקיים בלאנדסברג בחול המועד פסח, אפריל 1946".

בחודש פברואר 46' נבחר פליסקין כחבר הוועד המרכזי של משוחררים יהודים, וכיהן בו עד אפריל 49'.

מאפריל עד יוני 1948, הוא עבד במינכן כרופא ילדים תחת PROF' WYSKOT.

מסוף חודש יוני 48 פעל דר' בוריס פליסקין כסגן מנהל המחלקה הרפואית של ה- AJDC (ה"ג'וינט), ולמעשה הקים את השירות הרפואי לשארית הפליטה בגרמניה. כול מאמציו היו בסופו של דבר להעלותם ארצה. בעת עבודתו בגרמניה, דאג להפעיל את "המרכז לחינוך גופני" וכן את הפעילות הספורטיבית של "הפועל".

בשנת 1950 עלה דר' פליסקין עם אשתו ובנו לישראל, וארגון הג'וינט הטיל עליו לרכז את פעילות הארגון בארץ בטיפול "בעולים נחשלים" (מלב"ן). כך הפך בוריס פליסקין לדמות מובילה בתחומי הרפואה הציבורית בישראל. תוך כדי גלי העלייה הגדולים, הקים עם צוותו את מוסדות מלב"ן. כניצול שואה פעל רבות לטובת חבריו הרופאים ניצולי השואה, ופעילות זו ראויה לציון.

ואכן רחל הרצוג הנציחה את פועלו בספרה: "לאחות את השברים. התערותם של רופאים ניצולי שואה במערכת הבריאות ובחברה בישראל 1945-1957", שיצא לאור בהוצאת יד ושם, ירושלים 2019. דר' פליסקין היה פעיל בייסוד אגודות נוספות בישראל: "אילנשיל פוליו", גרונטולוגיה, מלחמה בסרטן ועוד. בשנת 1956 השתלם ברפואה ציבורית באוניברסיטת הארווארד וקיבל את התואר: MASTER IN PUBLIC HEALTH.


העיתון "דבר" מיום 20 בדצמבר 1956 מדווח על "מקצוע יהודי חדש": רפואה ציבורית. דר' פליסקין מתאר שם מודל לרפואה ציבורית ישראלית המתאימה לתרבות ולאופי המדינה. מעניין לצפות בשינויים המקצועיים שעבר פליסקין במהלך הקריירה הרפואית שלו: מרפואת ילדים, לרפואת חירום וטראומה במלחמה, לרפואה ציבורית ולטיפול במחלות כרוניות ושיקום קשישים ונכים.

בעיתון "הארץ" מיום 23 באוקטובר 1958, כתב פליסקין על מצוקת חולי הנפש הכרוניים בארץ. הוא ביקש את שיתוף הפעולה בין משרד הבריאות למלב"ן לפיתרון הבעיה. לדעתו, חלק גדול ממיטות האשפוז היו אז בלתי ראויות והוא הציע לסגור למשל את המוסד (600 מיטות) הממוקם בכלא עכו. לדעתו אין צורך לכלוא חולים אלו, אפשר וצריך לייסד מחלקות פסיכיאטריות פתוחות בבתי החולים הכלליים.

בעיתון "על המשמר" 23 אוקטובר 1958, נמסר שראשי מלב"ן ג'וינט בישראל קוראים

להקים תכנית בריאות ממלכתית ולכך דרוש שיתוף פעולה בין ארגון "הדסה", משרד

הבריאות, מלב"ן, קופות החולים ועוד. אחת התוצאות החיוביות הייתה הקמת מערכות

טיפול בשחפת.

פועלו של דר' פליסקין כמנהל הרפואי של מלב"ן בישראל הונצח גם בספרם של חוה גולנדר ויצחק בריק "שליחות של חסד ואחוות אחים-סיפורו של מלב"ן- ג'וינט 1949-1975" בהוצאת אש"ל,ירושלים, 2005.


בחודש יוני 1959 נפטר דר' בוריס דב פליסקין בטרם עת ממחלה קשה. ממשיכו, ד"ר יצחק מרגולץ, אחראי על החולים הכרוניים במלב"ן ספד לו.


פרופ' יוסי פליסקין, בנו של דר' בוריס דב פליסקין סיפק לנו את רוב החומר למאמר זה.





14 views0 comments