נדיר למצוא מורה שטובע מונח או יוצר תורה או קורא מחלה, על שם תלמידו. כך קרה שהפסיכיאטר הגרמני אמיל קרפלין קרא ב - 4/11/1906 בעת כינוס רפואי בטובינגן, את מחלת הדמנציה הפרה-סנילית על שם תלמידו: אלויזיוס 'אָלוֹיס' אלצהיימר (1864-1915).
אמיל קרפלין (מקור: ויקיפדיה)
אלויס אלצהיימר (מקור: ויקיפדיה)
ברור שכוחו ופרסומו הרב של קרפלין, הם שגרמו למחלה להיקרא אמנם על שמו של
אלצהיימר ולא על שם אחרים שתיארו את המחלה
באותו הזמן : Oskar Fischer, Francesco Bonfiglio and Graetano Perusini. כך גם הנאורולוג והנאורו-פתולוג היהודי פולני טאופיל-טוביה שימחוביץ' שנשכח עם השנים. שימחוביץ' נשלח ע"י מורו ומנהלו בווארשה, אבי הנאורולוגיה הפולנית, היהודי אדוארד פלטאו Flatau לעבוד במחיצתו של אלצהיימר במינכן. אלצהיימר הטיל על שימחוביץ' לבצע נתיחות במוחם
של אלה שנפטרו בדמנציה ע"ש אלצהיימר ולאחר שלוש שנים מאומצות, פרסם שימחוביץ' את ממצאיו:
הוא מצא ותיאר את המשקעים במוחם של הנפטרים. היה זה ביסוס מדעי והיסטולוגי חשוב שאכן הוכיח שיש בסיס אורגאני למחלה. מעניין ששימחוביץ', אלצהיימר ופישר, השתמשו בשיטת צביעת כסף של הרקמות שהמציא היהודי מקס ביילשובסקי Bielschowsky.
דר' טיאופיל טוביה שימחוביץ'
(מקור: ויקיפדיה)
עליתי לקברו הנשכח של דר' טיאופיל-טוביה שימחוביץ' (1879 - 1957) בקרית שאול.
שימחוביץ' התגלה כקלינאי מוכשר ותרם תיאור של שני רפלקסים הקרויים על שמו, וגם הם נשכחו בינתיים.
שימחוביץ' ואשתו רופאת הילדים ברחו בשנת 1940 מפולין והצליחו להגיע לא"י.
החולה "המקורית" של אלצהיימר בעת שעבד בפרנקפורט, במכונו הנאורו-פסיכיאטרי של היינריך הופמן, מחבר "שטרוולפטר" הוא 'יהושע הפרוע', הייתה הגב' דטר. אלויס הצעיר אפיין אותה בתיקה הרפואי כלוקה ב- פרה-סניליות PRE SENILE DEMENTIA וזאת עקב גילה הצעיר.
כשגב' דטר נפטרה, אלויס כבר לא היה בפרנקפורט אלא במינכן, וכששמע על מותה, ביקש מרופאיה לשלוח לו את תיקה הרפואי. בנתיחת מוחה, התברר שהשינויים שנמצאו במוחה התאימו לדברי הפתולוגים, לשינויים המתאימים דווקא לדמנציה ווסקולרית, הידרקון הראש ( הידרוצפלוס..), בקיצור, לאו דווקא מ'מחלת אלצהיימר'. ברור שעניין אנקדוטלי זה לא כול כך משנה, והמחלה אכן קיימת ופתרון אין לה – עד היום.
מלבד שימחוביץ', תרמו לאפיון המחלה, חוקרים נוספים שחלקם עבדו במחיצת אלצהיימר וחלקם לא:
פרנץ ניסל, מורו של אלצהיימר ( (1860 – 1919, הצ'כי יהודי אוסקר פישר (1876-1942), שפירסם את אותה מחלה באותה שנה, במקביל לאלואיס, וולטר שפילמאייר, אלפונס –מארייה ג'אקוב, אוטו בינסוונגר, פול בלוק והרומני ג'ורג' מארינסקו, הנאורופתולוג היהודי מקס ביאלושובסקי, ארנולד פיק, הצרפתי פ. דיברי שמצא לראשונה את משקעי העמילואיד במוחם של חולי אלצהיימר, גונזלו-רודריגז לאפורה, ותלמידיו ועוזריו האיטלקים של אלואיס: גאיטנו פרוסיני ואוגו צ'רלטי. מבחינה מדעית, הייתי מציע לשנות את שם המחלה על שם התורמים העיקריים לאפיון המחלה: 'תסמונת ע"ש אלצהיימר-פרוסיני-שימחוביץ'-דיברי'.
תרומת אלצהיימר כפסיכיאטר הומאני הייתה נוספת ולא פחות חשובה: הוא דגל ואף יישם את הטיפול בחולי הנפש בטיפולים בלא כפייה וקשירה, טרפיה דרך דיאלוג, וחקר ממשי לסיבות 'אורגאניות' של מחלות הנפש.
נקודה מעניינת נוספת: אשתו של אלואיס הייתה יהודייה שהתנצרה:
Cecilie Simonette Nathalie Wallerstein
הסנדק של בנם היה... קרפלין כמובן. מידי פעם אנו מוצפים בהודעות על מנגנונים ושיטות אפשריות למניעה או דחיית הופעת הדמנציה ומחלת אלצהיימר: עיתון 'הרפואה' מצטט מחקר רחב על "פעילות גופנית טובה גם לשמירה מפני שיטיון (דמנציה)". עיתון 'הארץ' פרסם ידיעה ש"ראיה טובה מקטינה את הסיכוי לחלות בשיטיון" (11/11/13). עידו אפרתי כתב על "מחקר חדש המתאר את המנגנון שבעזרתו פעילות שכלית מעכבת התפתחות אלצהיימר"! העיתון המוביל: NEW ENGLAND JOURNAL OF MEDICINE
פרסם ב - 19/6/2003 שאפילו פעילויות פנאי מונעות שיטיון!
ואז נזכרתי. אין חדש תחת השמש. דר' יעקב מצקביץ' (1966-1887) היה נאורולוג יהודי פולני שלמד אצל Emil Kraeplin ו- Alois Alzheimer במינכן,
ואחר כך למד בהמבורג, בברלין ובפריז.
כאשר חזר לוורשה, שימש כעוזרו וסגנו האהוב של אבי הנאורולוגיה הפולנית, היהודי
אדוארד פלטאו Edward Flatau בבית החולים הגדול היהודי בוורשה.
אדוארד פלטאו (מקור: ויקיפדיה) מצקביץ' פירסם עשרות מאמרים והיה פעיל באיגוד הרפואי היהודי פולני עד לפרוץ מלחמת העולם השנייה, אז הצטרף לצבא אנדרס ושהה בארץ ישראל עד שהיגר למלבורן, אוסטרליה.
מעניין שניתן למצוא במאמריו את המלצתו לאימון מתמיד של המוח למניעת דמנציה. האם שמע זאת ממורו אלצהיימר או שזו תצפית מקורית שלו. וכעת מוכיחים זאת חדשות לבקרים. במאמר שנכתב ב - THE MEDICAL JOURNAL OF AUSTRALIA ב- 3 בדצמבר 1966 לאחר מותו של מצקביץ', נכתב שבמאמרו האחרון, מצקביץ' כתב שאיבוד זיכרון במבוגרים, נקשר בדרך כלל לאי פעילות מנטאלית. לכן, לדעתו, ניצול המשכי של היכולות האינטלקטואליות לאורך כול החיים, מבטיח בריאות מנטאלית ושכלית. הוא עצמו היה עדות חיה להשערה זו.
Commentaires