על קטועי יד במציאות ובתרבות

הרשימה מוקדשת לזכרו של סרן רמי ברעלי, מפקד מעוז "חיזיון " שעל גדות תעלת סואץ, שנפל לפני 50 שנה במלחמת יום כיפור. במהלך המלחמה נאלצתי לקטוע את ידו של רמי שהתרסקה בעקבות פגיעת טיל. מאוחר יותר נהרג רמי בידי המצרים.

סרן רמי ברעלי ז"ל (מקור: אתר יזכור)

יורי מרקין היה פסנתרן ג'אז רוסי חשוב, שבשנת 1997 סבל משיתוק של יד שמאל, ומאז הוא מנגן - כפי שהוא מכנה: One Hand Piano.

גם רז'ו שרש [ 1899-1968 ] שהיה אמן טרפז הונגרי, ניגן בפסנתר ביד אחת, עקב תאונה. האנשים האלה הביאו אותי לכתוב על קטועי יד.

במאי הקולנוע האנגלי דני בויל, עיבד לסרט את סיפורו של ארון ראלסטון שנאלץ לקטוע את ידו כדי להיחלץ מסלע שמחץ אותו במדבר ביוטה, ארה"ב.

ארון ראלסטון (מקור: ויקיפדיה - By Aron Ralston - Own work, CC BY-SA 3.0)

עם דר' אשר (קרלוס) פורת (פרלמן) נפגשתי מספר פעמים. הוא קיבל את פרס "יצחק שדה" לספרות צבאית על ספרו: "חלוק לבן כומתה שחורה". פורת איבד את ידו בפעולת כראמה בירדן.

דר' אשר פורת (מקור: ויקיפדיה) דר' אשר פורת נולד בשנת 1939 ונפטר בשנת 2015. ד"ר פורת היה הרופא של חטיבה 7 בעת "מבצע כראמה" (מארס 1968). לאחר חילוץ אמיץ של פצועים תחת אש, בעת הטיפול בנפגעים, נפגע הזחל"ם שבו פעל, והוא איבד את ידו השמאלית. במלחמת יום הכיפורים היה פורת מפקד גדוד הרפואה 281 של אוגדה 146 (של האלוף מוסה פלד) ברמת הגולן. ד"ר אשר פורת ז"ל נפטר ב- 20 ביולי 2015.

אזכיר כאן עוד כמה קטועי יד מפורסמים בהיסטוריה: גוטפריד פון ברליחינגן Gottfried ( Goetz) von Berlichingen (1480-1562) האביר הגרמני שלחם לצד האיכרים עם חרב שהחזיק עם התותבת.

לורד הורשיו נלסון 1758-1805, שקטיעת ידו הייתה רק נכות אחת מני רבות שלקה בהן במהלך חייו הסוערים.

לורד נלסון (מקור: אנציקלופדיה אאוריקה)

יוסף טרומפלדור 1880-1920, שנפל בקרב תל חי ואיבד את ידו במלחמת רוסיה - יפן, האלוף בצה"ל יוסף אבידר, קלאוס פון שטאופנברג , מקציני הצבא הגרמני במלחמת העולם השנייה שהיה בין הקושרים נגד היטלר, והפסנתרן פאול ויטנגשטיין שאיבד ידו במלחמת העולם הראשונה , Paul Wittgenstein ( 1887 – 1961) וגדולי המלחינים חברו לו קטעי נגינה מיוחדים לנגינה ביד- שמאל בלבד.

פאול ויטנגשטיין (מקור: ויקיפדיה) את הספר "היד הקטועה", [זמורה/ביתן/משהב"ט, 1983] כתב: בלז סנדראר Blaise Cendrars שם העט של: Frédéric-Louis Sauser (1887-1961 )

בלז סנדראר (מקור: אנציקלופדיה בריטניקה)

הוא היה יליד שוויץ, התאזרח בצרפת, היה הרפתקן, למד רפואה בברן, פרסם שירה והתקרב לחוגי הבוהמה. במלחמת העולם הראשונה התנדב ללגיון הזרים, ואיבד את יד ימין. הוא המשיך לפרסם שירה וספרות. בנו נהרג במלחמת העולם השנייה והנאצים חיפשו אותו כי אמו הייתה יהודייה לבית פוזננסקי.

סנדראר כתב: "לכתוב פירושו לבעור במהירות, אבל פירושו גם להיוולד מחדש מתוך האפר"...

ד"ר אמיר מנדל תיאר מעל דפי "הארץ" את עווית היד הדיסטונית של המורה והפסנתרן הוירטואוז לאון פליישר, שהכריחה אותו לנגן ביד אחת.

לאון פליישר (מקור: ויקיפדיה) כדאי להוסיף גם שמלחינים צ'כים Leoš Janáček , Bohuslav Jan Martinů , Erwin Schulhoff היהודי, ו- Josef Bohuslav Foerster , כתבו יצירות ליד שמאל לפסנתרן צ'כי בשם Otakar Hollmann ( 1894 – 1967) שגם איבד ידו במלחמת העולם הראשונה. כך הצליחו מלחינים אלו לעזור לפסנתרנים נכים להמשיך לנגן. מעניין לדעת האם הנגינה אצל הפסנתרנים קטועי-היד הפיגה ואף במעט את כאבי הרפאים (phantom pains ) מהם סובלים קטועי גפיים.

זה מזכיר לי מאמרים בעיתון "דבר" [ יום חמישי, 4 במאי 1950 ] בהם נכתב שהאורתופד האמריקני דר' ליאו מאיר Dr. Leo Mayer [ 1884-1972] שהה בישראל חודש ימים וניתח כ- 40 חולים ובדק 400 בלא כל תמורה. הוא הרצה במספר ערים. אם קיבל תשלומים, העבירם לסוכנות היהודית, או לאחד הקיבוצים לשם קניית ספרים. באותו גיליון מופיע מאמר תחת הכותרת: "מחלת שיתוק הילדים אינה מהווה בעיה", ובו נכתב שדר' לאו מאיר, מומחה לנכים, ביקר ב- 22 בתי חולים בישראל הצעירה, בדק 300 חולים וניתח 30. באותו גיליון יש עוד נתונים שונים.... מאיר טען שבישראל נוכל לטפל בנכים קשים, אך את הנכים ה'מאד מסובכים' יש להעביר לניו יורק לטיפולים... הוא ציין שמספר נכי צה"ל הגיעו אליו לטיפול בניו יורק כולל קטוע יד מוסיקאי שלאחר התאמת התותבת חזר לנגן... על פסנתר.

"רק רחש גליו של הים" - רשימת ביקורת של אילת שמיר מדור ספרים, הארץ, 8.8.2007 על הספר "כלום לא נראה באופק" מאת ינס רהן Jens Rehn : Nichts in Sicht. תרגמה מגרמנית רחל בר חיים, הוצאת בבל, 156 עמ'.

ינס רהן (מקור: אתר: https://herder.com.mx/en) עלילת הספר מתרחשת בזמן מלחמת העולם השנייה. שניים שניצלו בקבוק וויסקי וחפיסת שוקולד. רוחם של בקט והמינגוויי: 'מחכים לגודו' ו- 'הזקן והים'.

וירג'יניה וולף: 'אל המגדלור'. פן הוצאה לאור. ידיעות אחרונות. ספרי חמד. מאנגלית: ליה נירגד. 2009. ת"א. עמ' 18 : "היא רכנה לפנים, כי הייתה קצרת רואי, וקראה בקול שהקרקס... יבקר בעירנו. זאת עבודה מסוכנת להחריד לגידם, הכריזה, לעמוד ככה בראש סולם: לפני שנתיים כרתה מקצרה את זרועו השמאלית...".

פרצי צחוק בלתי נשלטים אחזו בי כאשר קראתי את הקטע מספר הזיכרונות של ירון לונדון: "לו הייתי פירט " [ הוצאת כתר, 2014 ] על גרגורי הגידם והצלחתו עם נשים. כאשר פעם נדרשתי לסקור את תולדותיהם של גידמים מפורסמים [ טרומפלדור , נלסון, ויטגנשטיין, "בלז סנדראר" שכבר הזכרתי], שוב נוכחתי לדעת כיצד נכים, מפורסמים או לא, מפלסים דרכם בהצלחה רבה...

מתוך הספר: "הכתרה" מאת בוריס אקונין. ידיעות ספרים. ספרי עלית גג. תרגם יגאל ליברנט. 2000 תל אביב.

בוריס אקונין (מקור: Pavel Samokhvalov - Flickr: Борис Акунин, CC BY-SA 2.0)

עמ' 77 : "הופיע גם מישהו המכונה "גדם... שבכנופייתו נהוגים מידור ומשמעת העולים ברמתם על אלה המקובלים בקמורה הנפוליטנית.

גדם? שאל הקיסר בפליאה, איזה שם מוזר.

כן. טיפוס מ... מרשים. פרק ידו הימנית נגדע והגדם מסתיים בלוחית. בהתאם לצורכי השעה הוא מבריג אל תוך הגדם פעם כף, פעם קרס, פעם סכין, ופעם שרשרת ובסופה כדור ברזל". ובהמשך, בעמוד 189: "...אלא שתשומת ליבי לא הייתה נתונה לפנים אפילו אלא דווקא לידו הימנית של המנהיג אשר נחה על השולחן. במקום פרק היד היא במזלג ולו שלוש שיניים!".

ולסיום, נזכיר גם את הציור:

George grosz : Grey Day, 1921 – an arm amputee