Search
  • אבי עורי

על צ'רנוביץ, ד"ר ישראל חלפן ופאול צלאן: הקשרים ואסוציאציות

Updated: Oct 25, 2021

השנה הייתה 2019, לפני פרוץ מגפת הקורונה. התבקשתי ע"י מנהל בית החולים שלי, לבקר מוסד לשיקום ילדים בעיר האוקראינית צ'רנוביץ. הם בדקו אז אפשרות לשיתוף פעולה בין בתי החולים. שלוש שעות טיסה לקייב. עוד שעת טיסה לצ'רניבטסי Cernivtsi היא צ'רנוביץ. שדה התעופה בקייב מודרני ורחב ידיים ולא בסגנון צעקני. השדה בצ'רניבטסי קטן ולא מודרני. קבלת הפנים של צוות רופאי ביה"ח הייתה נלהבת וחמה מרגע הנחיתה ועד העזיבה. כבר בנסיעה בדרך מהשדה למלון הדירות שבעיר העתיקה, מצביעים המארחים על אתרים יהודים, על פסל-אנדרטה של המשורר ניצול השואה פאול צלאן, שכמעט היה רופא (סיים שנה אחת בצרפת בשנת 1939), ושנחשב כמשורר יהודי-רומני למעשה. הכביש הראשי בעיר בנוי ברובו מאבנים קטנות, כמו בערים עתיקות באירופה, ואילו הכבישים הצדדיים המובילים למשל לביה"ח מלאי מהמורות ובורות. לא אלאה אתכם בפרטים על ההיבטים הרפואיים של הביקור. סעדנו במסעדה המצויה מתחת למפלס הרחוב, והיא בעלת אופי המזכיר את האימפריה האוסטרית-הונגרית. על הקירות מצויים גיליונות של עיתונים ישנים:



Simplicissimus was a satirical German weekly magazine, headquartered in Munich, and founded by Albert Langen in April 1896. It continued publishing until 1967 despite a hiatus from 1944–1954. It became a biweekly in 1964. It took its name from the protagonist of Hans Jakob Christoffel von Grimmelshausen's 1668 novel Der Abenteuerliche Simplicissimus Teutsch. 'נדמה לי שהספר ההיסטורי בשם זה שימש את 'המרגל המושלם .מאגנוס פים בספרו של ג'והן לה קארה, כספר קוד Magnus Pym

Vorwärts (German: "Forward") is a newspaper published by the Social Democratic Party of Germany (SPD). Founded in 1876, it was the central organ of the SPD for many decades. Following the party's Halle Congress (1891), it was published daily as the successor of Berliner Volksblatt, founded in 1884. Today it is published every two months, mailed to all SPD members

הרופאים המארחים לקחו אותנו מחוץ לעיר, לכיוון ההרים הקרפטים:



אסוציאציות: העץ השבור הזכיר לי מספר דברים: מחוץ ל 'עיר האסורה' בבייג'ין, צילמתי עץ הנתמך ע"י קב מתכת. עוד רמז לתמיכה "אורתופדית"...

העץ נתמך בעיר האסורה וכאן חשוב הפרט ההיסטורי הבא: ממציא המלה אורתופדיה היה הצרפתי Nicolas Andry de Bois-Regard (1658 – 1742). ראו את הציור בראש הספר הראשון שעוסק באורתופדיה:

עד היום סמל העץ השבור והכפוף הנתמך מבחוץ, הוא סמל בין לאומי של המקצוע.

ונחזור לצ'רנוביץ.

לפני הנסיעה, קראתי בספרו של פרופ' צבי יעבץ "צ'רנוביץ שלי" בעמוד 253, שהרופא הירושלמי דר' ישראל חלפן CHALFEN כתב ספר ביוגרפי על המשורר פאול צלאן PAUL CELAN (23.11.1920-1.5.1970)

Chalfen, I. 1991. Paul Celan: A Biography of His Youth. Trans. M. Bleyleben, intro. J. Felstiner. New York. Orig. pub. 1979. :מספר עובדות מתוך הספר של חלפן על צלאן הצעיר

pesach paul celan פסח פאול צלאן הוא שמו המלא היהודי של המשורר

The Jewish hospital was the seat of the Jewish council.

On august 18 1942, the Antschels were shipped to the village of Michailovka. היא עיירה השוכנת (באוקראינית: Михайлівка) מיכאילובקה .במחוז זפוריז'יה בדרום מזרח אוקראינה שהייתה כפר הולדתו של שאול טשרניחובסקי ברגע שפאול צלאן היה אמור להתגייס ולהישלח לאזור אנטישמי, אחד מקרובי חבריו, הפסיכיאטר פנחס מאייר pinkas mayer מנהל מוסד ממשלתי, לקח את פאול כעוזר רופא lekarstvi pomocz.


פאול צלאן נולד בנובמבר 1920, העיר צ'רנוביץ, בשם פאול אנצ'ל Antschel. אביו לאו היה ציוני ותמך בחינוך הילד בשפה העברית, אמו פריצי שהושפעה מן התרבות והספרות הגרמנית, עמדה על כך שחיי הבית יתנהלו בגרמנית. עד גיל הבר מצווה שלו היה צלאן ציוני, לאחר מכן נטש את הציונות לטובת אידיאולוגיה סוציאליסטית. בשנת 1938 נסע לצרפת ללמוד רפואה, אך שנה מאוחר יותר נטש את לימודי הרפואה ושב לצ'רנוביץ ללמוד ספרות ושפות רומניות.

בשנת 1940 בעקבות הכיבוש הסובייטי ומדיניותו בעיר, התפכח צלאן מהחלום הסוציאליסטי. עם כניסת הגרמנים לעיר הצטוו צלאן והוריו לעבור לגטו. שם המשיך צלאן לכתוב ולתרגם והועסק בעבודות כפיה. הוריו של צלאן גורשו לטרנסניסטריה ונרצחו. צלאן שרד ושוחרר והמשיך לחיות ברומניה, שם היה פעיל בחוגים ספרותיים בבוקרשט. בשנת 1947 נמלט לווינה ומשם לפריז. צלאן המשיך לכתוב ואף שימש כפרופ' לגרמנית במוסד להשכלה גבוהה בפריז. הוא חי בפריז עד שהתאבד בחודש אפריל 1970.


דר' ישראל חלפן (תרס"ט - תשנ"ה) בן יוסף בר וזלאטה לאה (לבית לסנר) נולד בפלטינטסה בשנת 1909. הוא היה החמישי מבין שישה אחים ואחיות. סיים בית ספר תיכון בצ'רנוביץ Czernowitz והיה חבר בתנועת השומר הצעיר.

בשנים 1929-1935 למד רפואה בפראג. הוא החל לעבוד בבית חולים ציבורי ולאחר מכן פתח מרפאה פרטית אותה נאלץ לסגור כדי לשוב הביתה בשל מחלת אביו. אחרי מות האב נסע להשתלם בפריז (1937-8) ושהה שם עד סמוך למלחמת העולם השנייה אז נשלח לטרנסניסטריה ושרד את השואה. באתר ויקיפדיה בערך: 'קהילת יהודי צ'רנוביץ' מצוטטים קטעים מספרו של ז'אן אנצ'ל: 'תולדות השואה: רומניה' בהוצאת יד ושם, 2002. באחד מהם מובאים זיכרונותיו של ישראל חלפן, המספר על הגירוש שלו ברכבת למרקולשט: "כשהאיר הבוקר... נעצרה הרכבת, ונשמעו קולות גסים ודפיקות המקלות על דלתות הקרונות. הדלתות נפתחו בידיים חזקות, ופניהם של החיילים מלאי כעס ואיבה נראו כשהם צעקו: 'צאו יהודונים טמאים'. אך לא די בזה. במקלות וברובים החלו החיילים להרביץ לאנשים וזירזו אותם לרדת מהקרונות. כהרף עין קפצו כולם בחיפזון ובבהלה, בהשליכם קודם את חפציהם".

בשנת 1946 עלה חלפן לישראל. עבד כרופא עור בטבריה ובשנת 1951 עבר לירושלים, שם עבד שנים רבות כרופא עור בקופת חולים כללית. בשנת 1953 גר בירושלים, ברח' צפניה 66 ועבד בקופת חולים "עמוס". כך כתוב ברשימות של ההסתדרות הרפואית משנת 1953.

ברשימת מקבלי הרישיונות לעסוק ברפואה כתובתו הייתה גם כן בירושלים, אך ברח' שץ 5.

לפי מספר הרישיון שלו (2107) קיבל רישיון בשנת 1950 לערך. חלפן עסק גם "בשיקום נכים", אך לא הצלחתי לברר באיזו מסגרת. שמו מופיע פעמיים ברשומות של הכנסת, כאשר מונה כחבר בוועדות ערער לנכים. דר' ישראל חלפן מסר עדות ביד ושם. עם פרישתו התפנה לתרגום שירי פול צלאן וכתיבת הביוגרפיה של המשורר וכן לחקירת ילדותו וחייו של פרנץ קפקא. באירופה פורסם ספר שלו על קפקא. נראה שחלפן הכיר את המשורר צלאן ואף ראיין אותו ואת חבריו.




ניסיתי למצוא עוד פרטים על דר' ישראל חלפן, ואת תמונתו אך בלא הצלחה. קרובת משפחתו, מיכל חלפן, מסרה לנו את הפרטים הביוגרפיים על דר' חלפן, אך אולי מי מהקוראים יכול להוסיף פרטים.

מה שכן מצאתי, הוא מאמר של דר' אברהם חלפן, ואני תוהה אם יש קשר בין השניים. זה הלינק למאמר החתום בידי: נ.מ. המספר, גם על דר' אברהם חלפן:

http://www.buchach.org/book/halfan.htm

"היה זה בתחילת המאה הזאת, בראשית צמיחתה של הציונות בימי הרצל. באותם הימים קמה התעוררות רבה בחוגי הנוער המתלמד בגליציה. נוסד אז ארגון ארצי "צעירי ציון", שמרכזו היה בלבוב, ובו היו פעילים בייחוד מנהיגי הנוער מאז, תלמידי אוניברסיטה אברהם זילברשיין, נ. קרטון-צ'צ'קס, קופל שוורץ, יוסף טננבוים ואחרים, ובתוכם המורה והסופר הצעיר אשר ברש המנוח. אחד הסניפים הפעילים של הארגון ההוא היה בבוצ'אץ' שם התרכז הנוער היהודי המתלמד של הגימנסיה בחוגים ציוניים בהדרכתם של א. זילברשיין, מתתיהו ויינרב ואחרים. בחוג הציוני שלנו התבלט צעיר שתקן, רציני, צנוע, נחבא אל הכלים, שהיה שוקד על לימודי היהדות והשפה העברית: אברהם חלפן. הוא קיבל בביתו חינוך עברי מסורתי, השתתף אתי בשיעור עברי מיוחד ללימוד תנ"ך בהנהלתו של א. זילברשיין. כשנוסד בית הספר העברי בהנהלת המורה הא"י ב. ברקוביץ, החי אתנו כאן, שמענו יחד לקח מפיו בשיעור עברי, שבו השתתפו מלבד אברהם חלפן ואחותו טובה, גם צבי הלר ושתי אחיותיו פנינה וחיה ואברהם הצטיין אז בהתעמקות בלימודיו.

בהיותו אחר כך סטודנט לרפואה באוניברסיטה שבווינה, השתתף אתנו אברהם בייסוד אגודה אקדמית עברית "התחיה", שהייתה נתונה להשפעתם של עסקנים עברים בעלי משקל כגון: דר' חיים טרטקובר, דר' אברהם ברוך (אז : רוזנשטיין), המתימטיקן והמטאורולוג יוסף ריצס, המשורר אברהם בן-יצחק (סונה), הסופר צבי דיזנדרוק, זיכרונם לברכה, וייבדלו לחיים הפרופ' נ. טור-סיני, דר' אברהם שרון (שבדרון), דר' א. י. ברוור וד"ר אפרים קורנגרין. "התחיה" הייתה אז המרכז הרוחני העברי בחוגים הציונים המתבוללים למחצה בווינה, כי זאת הייתה אגודת סטודנטים ראשונה בעולם, שבה הייתה עברית שפת הדיבור, ההרצאות, הלימודים בשעורי השתלמות בספרות העברית ותולדות ישראל והוויכוחים.

בשנת 1911 נבחר א. חלפן, בזכות מידותיו התרומיות וכישרונותיו, לנשיא האגודה, ודר' בנציון מוסינזון, שביקר אז בווינה והרצה על התרבות העברית בא"י, נבחר לחבר כבוד של האגודה. בימים ההם הייתה גם פעולה רבה מצד אגודתנו למען השפה והתרבות העברית בתוך אגודות אקדמיות ציוניות אחרות, כמו "בר-כוכבא", "תיאודור הרצל", "קדימה" ואחרות.

בשנת 1914 סיים חלפן את חוק לימודיו ברפואה וגויס לצבא האוסטרי, שבו שירת כרופא עד סוף מלחמת העולם הראשונה.

בשנת 1920 השתקע דר' אברהם חלפן בעיר מולדתו בוצ'אץ', שבה כיהן כרופא העיר ואח"כ נתמנה למנהל המחלקה הפנימית של בית החולים העירוני. עם כניסת הנאצים לגליציה עבר דר' חלפן דרך כל מדורי הגיהינום שבימי השואה, היה בגטו ואח"כ במחתרת. בשנת 1944 עבר ללודז', שם ניהל עד 1948 את מחלקת הריאה והרנטגן בקופת החולים הממשלתית.

תשוקתו העזה לעלות לארץ ישראל לא נתגשמה מהר על אף מאמציו הרבים והשתדלותם של חבריו וידידיו בייחוד של בן אחותו כאן בארץ. נחמה פורתא מצא בהגותו כל ימיו בספרות העברית, שהיה קורא ושונה בספרייתו הגדולה בבוצ'אץ', שנשמדה בימי השואה. רק בשנת 1949 הצליחו הוא ורעייתו להימלט מהגולה ולעלות לארץ חלומותיו ואתו העלה גם ספר תורה, שהצילו מהשמדה. כאן בישראל התחילה בשבילו פרשה עגומה של חיפושי עבודה למרות היותו בעל מקצוע חשוב, וכמעט שהגיע לידי ייאוש, יען כי לא מצא אוזן קשבת אצל המוסדות והאישים המוסמכים, וכשנתקבל אחרי מאמצים רבים לעבודה מקצועית ציבורית כרנטגנולוג בליגה למלחמה לשחפת, קודם בחיפה ואח"כ בחדרה, מצא את סיפוקו בעבודה זו את כל כוחותיו בשעות היום השקיע בעבודה ציבורית מאומצת, בייחוד בטיפול בעולים החדשים, ובשעות הערב היה ממית עצמו באוהלה של תורה והיה הוגה בספרי קודש וחול. הוא היה קונה ספרים ובולעם ממש. הוא היה 'מתמיד' מטבעו ורצה לתפוס ולהשיג, מה שלא הספיק להשיג בעת שהותו בגולה. הוא היה אציל רוח ושתקן, אולם כשהיה מרצה, היה כמעין המתגבר. היה לו לב חלש ורגש, וכשהרצה פעמים מספר על השואה, שחווה אותה מבשרו, הייתה גדלה התרגשותו לאין שיעור. העבודה המאומצת התישה את כוחו. הוא חלה בתעוקת הלב, שהחישה את קצו, וביום י"ג בשבט תשי"ד נפטר." ושוב פנייה לקוראים הנכבדים, מי מכם שי בידיו להעשיר אותנו בידע על דר' ישראל חלפן, או בידיו תמונתו של דר' חלפן, נשמח לקבל ולהוסיף לרשימה.



26 views0 comments