Search
  • אבי ובני

הסיפור של דוד ויטק

Updated: Aug 13, 2021

בצהרי יום 13 בנובמבר 1961, זרק שמעון מוכר העיתונים, כמו בכל יום,

למרפסת ביתנו בנתניה, את "ידיעות אחרונות", שהיה אז עיתון ערב.

כעבור דקה כבר היה העיתון במטבח כשלפתע קרא אבא:

"כותבים כאן על דוד ויטק".

הכותרת הראשית בישרה על משלחת ארה"ב באו"ם שנתבקשה להתערב לטובת יהודי ברית המועצות, לאחר שהשלטונות הקומוניסטים סגרו את ישיבת מוסקבה ועוד שנים עשר בתי כנסת.

אבל מתחתיה, במרכז העיתון הופיעה ידיעה קטנה ממוסגרת שכותרתה:

"במבצע הצלה דרמטי בלב ים: "ירושלים" אספה מלח פצוע מאוניה ספרדית".

'ידיעות אחרונות' 13 בנובמבר 1961 בכתבה עצמה מוזכר רופא האנייה הישראלית, דר' נתן לוין, אבל אנחנו ידענו שהכוונה לדוד שלנו, אחיה של אימנו, דר' ויטולד - ויטק (חיים) לוין, שעבד אז כרופא על אניות צי"ם.

דר' ויטולד (ויטק) לוין על סיפון 'ירושלים' באותם ימים, בלי טלוויזיה, פלאפונים או אינטרנט, אפילו קו טלפון לא היה בבית,

והחדשות מחו"ל היו מגיעות, אם בכלל, למחרת התרחשותן או כעבור יומיים – שלושה.

וכך ישבנו עוד שעה ארוכה במטבח, קוראים בהתרגשות שוב ושוב את הידיעה

הדרמטית ומדמיינים מה התרחש שם בלב האוקיינוס האטלנטי, הרחק כל כך מנתניה. עכשיו היינו צריכים לחכות לחופשת המולדת הבאה של דוד ויטק בארץ, כדי לשמוע את הסיפור בגוף ראשון.

בתחילת חודש אוקטובר 1961, יצאה אניית צי"ם "ירושלים" לעוד הפלגה שגרתית,

השלושים במספר, מנמל ניו יורק שבארצות הברית לאיים הקריביים.

על סיפונה מאות תיירים שרוצים לטעום קצת אקזוטיקה באיים במרכז אמריקה.


עלון פרסומת באנגלית של 'ירושלים' (מקור: אותו הים: על ספנות ישראלית ועוד)


היו אלה השנים הטובות של קווי ספנות הנוסעים של חברת צי"ם.

העלייה המתמדת בתיירות העולמית, לא פסחה גם על ישראל, ונרשם גידול של נוסעים שהגיעו ארצה במטוסים ובאניות.

חברת צי"ם הגדילה את צי אניות הנוסעים שלה ששטו בשני קוים עיקריים:

בנמלי הים התיכון ובהפלגות טרנס אטלנטיות מישראל לאמריקה.

התחרות על כיסם של התיירים הייתה גדולה: חברות ספנות יווניות, איטלקיות, תורכיות ואמריקניות פתחו קוים חדשים מאירופה לאמריקה ומאמריקה גם לישראל.



באותן שנים הפליגו בחברת צי"ם שש אניות: בקווי הים התיכון: "תיאודור הרצל", "ירושלים" (בעצם: ירושלים 2, לאחר שהאנייה הראשונה בשם "ירושלים" שרתה בין השנים 1953 – 1959 ונמכרה בחו"ל), "מולדת" שנכנסה לשירות בסוף שנת 1961, ובקווים לאמריקה: "ציון, ישראל" והאנייה החדשה, הגדולה והמפוארת ביותר "שלום" שהושקה בשנת 1962.

כל קווי התיירות האלה פעלו בקיץ.


אוניית הקיטור 'ירושלים' (מקור: נוסטלגיה אונליין)


בחורף, עונת השפל בתיירות, הועברה "ירושלים" מהים התיכון להפלגות נופש באיים הקריביים שם רכשה לה אז שם טוב. בבוקרו של 12 באוקטובר 1961 הייתה האוניה "ירושלים" בדרכה חזרה מהאיים הקריביים לנמל ניו יורק. הנוסעים שזה עתה התעוררו ועשו את דרכם לחדר האוכל לארוחת הבוקר, שמו לב, שהשמש לא נמצאת במקום שהתרגלו אליה בימים האחרונים, אלא בכיוון ההפוך. אחת הנוסעות, גב. פיק מפלורידה כתבה למחרת ביומנה: "עוד לפני שנכנסתי לחדר האוכל, שמעתי שבעשר וחצי בליל אמש, נשלחה קריאת

לרופא האנייה שלנו.S.O.S

מלח על סיפונה של אוניית משא ספרדית, נפל בלילה לתוך חלל באונייה ונפצע

אנושות. מכיוון שעל אוניות משא אין רופא, היה הכרח ליצור קשר מיידי עם אונייה שעל סיפונה משרת רופא כדי להציל את חייו של המלח הפצוע".


כך החלה דרמה שנמשכה יום שלם, אל מול עיניהם של מאות הנוסעים ואנשי הצוות של האונייה "ירושלים", ובמרכזה שתי דמויות שנפגשו על האונייה, שניהם היו אז בני 48,אך בהמשך הקריירה שלהם קשר אותם גורלם בקשרים אישיים וטרגיים.


רב חובל האנייה "ירושלים" היה טוביה – טפי סמולנסק. הוא היה בן למשפחה מטארטו, אסטוניה.

בגיל 14 הגיע לימאות דרך חברותו בארגון בית"ר שהפעילה אז אניית מפרש להדרכת ימאים.

שנתיים עבד על אנייה ובשנת 1939 עם פרוץ מלחמת העולם השנייה החל לעשות את דרכו לארץ ישראל, והגיע לכאן כעבור שנה.

עד שנת 1944 עבד בחברת האוניות "העתיד", ובשנת 1948 הצטרף לחברת צי"ם.

בשנת 1949 הוא שרת כחובל ראשון באנייה "גלילה" שהובילה מעפילים מהמחנות בקפריסין לחיפה. באותה שנה נשא לאישה את מרים – רחל הילב שסיימה סמינר למורות, וניהלה 20 שנה גנון בחצר הבית ברחוב חורב 16 בחיפה.


מרים הילב וטפי סמולנסק ביום חתונתם, 1949 (מקור: אמירה קהת, תיירת בעירי)

רופא האנייה "ירושלים" היה דר' ויטולד (ויטק) חיים לוין, כאמור, דודנו, אחיה של אימנו.

הוא נולד במוסקבה בעיצומה של מלחמת העולם הראשונה, כאשר

אביו (הסבא שלנו א. ב. ע.), דר' הנריק – צבי לוין שרת בצבא הצאר.

טקס ברית המילה נוהל ע"י הרב מאז"ה.

בשנת 1920 הם החליטו לעזוב את רוסיה ולחזור לפולין. הם התיישבו בעיר ראדום, בפלך קיאלצה, כמאה ק"מ דרומה מוורשה, שם חיו עד פרוץ מלחמת העולם השנייה.

דוד ויטק החל ללמוד רפואה כאביו באוניברסיטת ג'נבה בשנת 1938.

המלחמה "תפסה" אותו בחופשת הקיץ בבית הוריו בפולין.

החלטה אינטואיטיבית של דר' צבי-הנריק לוין לברוח חזרה לרוסיה, הביאה אותם בסופו של דבר, כמו פולנים רבים אחרים, לגלות בגולאגים הסיביריים הקפואים,

ובהמשך להתארגנות והתגייסות לצבא הפולני בפיקודו של הגנרל ולדיסלב אנדרס,

שנודע כ"צבא אנדרס".

דוד ויטק עשה את כל הדרך הארוכה מטהרן לקרצ'י בפקיסטן ומשם לעיר סואץ במצרים, ואחר כך לחיפה.

הוא המשיך את לימודי הרפואה באוניברסיטה הצרפתית בביירות ובשנת 1946 השלים את לימודיו באוניברסיטת בריסל שם קיבל את התואר דוקטור לרפואה.

במלחמת העצמאות שרת ויטולד לוין כרופא בגדודים קרביים, ובין היתר השתתף בכיבוש

אום רשרש – לימים העיר אילת. במהלך הקרבות הוא ניתח חייל שלקה בדלקת בתוספתן (אפנדיציט), ובהעדר כל אפשרות אחרת, ביצע את הניתוח בהרדמה מקומית.

לאחר המלחמה עבד בבית החולים "הדסה" בתל אביב כמנתח, ולאחר השתלמות בת שנתיים בארצות הברית, חזר לישראל כרופא מרדים.


ויטק לוין (שלישי מימין) מרדים מנותח הקריירה הקצרה שלו נקטעה עקב ריב עם המנתח פרופ' מכס מרכוס בעקבות מותה של חולה על שולחן הניתוחים.

לאחר תקופה קצרה בבית החולים ליולדות בכפר סבא וגירושיו מאשתו נלי,

הצטרף דוד ויטק לחברת צי"ם ושרת כרופא באוניות הנוסעים של החברה בהפלגות בכל העולם, ובהמשך עבר לחברת האוניות "סומרפין".

הוא היה בעל אישיות סוערת וקסם אישי סוחף. הוא אהב את החיים הטובים ואת הטיפה המרה, היטיב לנגן בפסנתר ובגיטרה , ידע שפות רבות וכל אלה הביאו והרחיקו אותו בכל פעם ממקום אחר. כשירד מהאוניות עבד בשווייץ, משם עבר לליבריה והיה רופאו האישי של נשיא ליבריה טבמן. תחנתו האחרונה הייתה בעיר אאכן שבגרמניה.

בחודש מרס 1973, איבד דוד ויטק את בנו הבכור אלכס לוין, בן 26 שעבד בשגרירות ישראל בפריס, ונורה בשגגה בידי אחד המאבטחים הישראלים בשגרירות.

שער החוברת שהוצאה לזכרו של אלכס לוין

אחת עשרה שנים מאוחר יותר, בחודש אפריל 1984, נהרג קצין צה"ל סרן ראובן סמולנסק –סער, בן 23, בנו של רב החובל טוביה סמולנסק.

דר' ויטולד לוין נפטר בגרמניה בשנת 1978 בגיל 62.

רב חובל טוביה סמולנסק נפטר בחיפה בשנת 1993 והוא בן 77.

כאמור, קריאת החירום של משמר החופים האמריקני "תפסה" את אוניית הנוסעים הישראלית "ירושלים" בדרכה חזרה מהאיים הקאריביים לניו יורק.

קריאת החירום הגיעה מאוניית משא ספרדית בשם: "קונדה דה פונטאר",

CONDEDEFONTANAR

שהייתה באותה שעה במרחק 700 מייל דרומה לאיים האזוריים.

300 מייל הפרידו בין "ירושלים" לאוניה הספרדית, ולכן הייתה הקרובה ביותר, וחשוב יותר, על סיפונה היה רופא, ציוד חירום, חומרי רפואה וחדר ניתוח.

בארבע שנותיה של האונייה "ירושלים" בים, היא נחלצה כבר כמה פעמים לעזרתן של אניות במצוקה, בנסיבות דומות, וגם הפעם, רב החובל טוביה סמולנסק לא היסס לרגע והורה מיד להסיט את האונייה ממסלולה ולהגביר את המהירות כדי לנסות ולהציל את חייו של המלח הפצוע.


כל העת הייתה האונייה "ירושלים" בקשר אלחוטי עם משמר החופים של ניו יורק, שהדריך אותה ליעד.


"משמעות שינוי המסלול הייתה שנוסעי "ירושלים" יבלו בניו יורק יום אחד פחות", ממשיכה וכותבת גב. פיק ביומנה, "ואף על פי כן, כמעט ללא יוצא מן הכלל, 298 הנוסעים הסכימו עם החלטת רב החובל, כאשר שמענו את ההודעה הדרמטית דרך מערכת הכריזה באנייה".


"ירושלים" התקדמה במהירות, גם נפטון נרגע לכמה שעות, והים היה שקט ונוח.

רק בשעות אחר הצהריים נראתה לראשונה באופק האונייה הספרדית.

כל פעילויות הפנאי באונייה נפסקו וכל הנוסעים רצו לתפוס מקומות צפייה טובים ליד מעקי הסיפון, כדי לחזות בדרמה שתתרחש מול עיניהם.

השמש החלה לשקוע, החושך ירד, הים שוב החל לרגוש ולסעור ולכן החליט

רב החובל סמולנסק לא להתקרב יותר מידי ו"ירושלים" הטילה עוגן במרחק חצי מייל מהאונייה הספרדית.


ויטק לוין (חבוש בכובע) ולשמאלו הקברניט סמולנסק לפני הירידה לסירת ההצלה "סירת ההצלה ובה דוקטור ויטולד לוין, החובל הראשון מיכאל סנד, המהנדס משה שטרסברג, רב המלחים משה מוסקוביץ', דניאל שיינין שהיה אחראי על מערכת הקירור נשלח גם כן בגלל כוחו הרב, בנג'מין יוג'ין והמלחים גור, בן זקן, ואנזיגר

נשלחו אף הם בסירה"מפרטת גב. פיק ביומנה.


ויטק וצוות החילוץ בסירת ההצלה לנוסעת אחת על הסיפון היה זה אירוע מרגש יותר מאשר לשאר הנוסעים.

הייתה זו אולגה לוין, סבתנו, אימו של רופא האנייה, שבמקרה הפליגה עמו באותה הפלגה דרמטית. חודש קודם לכן נפטר בעלה דר' צבי לוין, והדוד שלנו החליט לקחת את אמו להפלגה ארוכה הרחק מביתה בנתניה, כדי שתתאושש ממותו של בעלה. סבתנו הכירה את בעלה לעתיד בעת לימודיו בג'נבה ( 1909-1914 ), עזרה לו בעת עבודתו, ולא נפרדה ממנו לרגע כול חייו.


בחושך מוחלט, בגשם שהחל יורד ומול גלים גבוהים, החלה סירת ההצלה עושה את דרכה לעבר האונייה הספרדית.


סירת ההצלה עם המלח הפצוע דקות לפני ההעלאה לאנייה 'ירושלים'

" היה לנו קושי לשמור על קשר עם סירת ההצלה, ולפעמים הסירה נעלמה מהעין. אפשר היה ממש לשמוע כיצד הנוסעים עוצרים את נשימתם, כאשר ברקע נשמעו צעקות: "הנה היא! " כאשר הסירה הייתה על הגל, ומיד לארח מכן צעקו אחרים:

איפה? איפה היא נעלמה שוב ?".


כשעה שטה סירת ההצלה עד שהגיעה לאנייה הספרדית. בגלל הגלים הגבוהים,

החליטו אנשי הסירה לא לסכן את הרופא והוא לא עלה לסיפון האנייה, אלא חיכה לפצוע בסירה.

המלחים הספרדיים כיסו את הפצוע בשמיכות, קשרו אותו לאלונקה שנקשרה לגלגלת מעל המים. הגלים הגבוהים שטלטלו את האנייה והסירה היקשו מאד הורדת הפצוע.

לאחר כמה ניסיונות, שבהם הסתבכו כבלי האלונקה והיא כמעט נזרקה לים, הצליחו מלחי האנייה להוריד את האלונקה לסירת ההצלה.


"יכולנו לראות את אור פנסיה של סירת ההצלה, וגם את פנסי האיתות של שתי האניות, והסירה עשתה את דרכה חזרה לאנייה שלנו" כותבת גב. פיק ביומנה,

" כאשר הסירה התקרבה, כל הנוסעים מחאו כפיים בשמחה גדולה. אני בספק אם היה שם מישהו מאיתנו שלא התפלל. אני יודעת שאני – התפללתי ".


ויטק ואנשי צוות החילוץ בסירת ההצלה לאחר ההעלאה לאנייה 'ירושלים'

גם בהעלאת הסירה לאנייה "ירושלים" שיחקו הגלים הגבוהים תפקיד משמעותי, וממש היקשו שוב ושוב להעלות אותה לאנייה.

כמה פעמים הורחקה סירת ההצלה כדי למנוע את התרסקותה בדופן האנייה.

לבסוף במאמצים רבים, תפסו המלחים על הסיפון את הסירה והעלו אותה לקול תשואות הנוסעים שלא משו לרגע מהסיפון והיו שותפים לחוויה מרגשת וחד פעמית.

" אמו של הרופא ירדה למטה במהירות לחבק ולנשק את בנה 'הקטן', " מתארת גב. פיק ביומנה את הרגע הפרטי מאד של משפחת לוין, "והוא, דר' לוין, כאשר ברכו אותו מכל עבר אמר: "אנשיי ואני עשינו עבודה שגרתית... זה קורה כל שנה".


המלח הספרדי הפצוע דומינגו וילאר קרדנאס Domingo Villar Cardenas

הועבר מיד לחדר הניתוח. דר' לוין בדק אותו ומצא שגולגולתו של הפצוע נשברה ומצבו קריטי. כל מה שניתן לעשות אז היה לחבוש את ראשו, ולהערות לו עירוי. דר' לוין דיווח מיד לרב החובל סמולנסק שחייו של הפצוע תלויים בניתוח מיידי על ידי מומחים, ניתוח שלא ניתן היה לבצע באנייה.

המידע הזה הועבר למשמר החופים בניו יורק שהעלה מיד לאוויר מטוס ימי, שנחת כעבור כמה זמן ליד האנייה "ירושלים". ושוב בתנאים הקשים בים סוער עם גלים גבוהים, בסיכון גדול לפצוע, לסירת ההצלה ולמטוס, הצליחו אנשי "ירושלים" להוריד את הפצוע באלונקה לסירת ההצלה ומשם הועבר למטוס שהטיס אותו במהירות לבית החולים הקרוב ביותר בברמודה, שם נותח והחלים מפציעתו הקשה.


חודש ימים לאחר מכן, התקבל במשרדי חברת צי"ם בניו יורק מכתב הממוען לרב החובל טוביה סמולנסק.

השולח: אלוף משנה ג'. ד. קרייק, סגן המפקד האזורי של משמר החופים האמריקני.

במכתבו משבח קרייק את פעולתם של אנשי האנייה "ירושלים":

"בשם אדמירל אדווין ג'יי רולנד, מתאם החילוץ וההצלה באזור הימי האטלנטי של משמר החופים האמריקני, זוהי הנאה גדולה עבורי לשבח אותך על פעולה מהירה ויעילה של אנייתך, צוותך ואנשיך".

לאחר פירוט השתלשלות האירועים, מסיים אל"ם קרייק את מכתבו:

"זו הנאה גדולה נוספת לדעת שהאנייה "ירושלים", עזרה בחודש ינואר 1960, בצורה דרמטית לשני מלחים פצועים במכלית CHRYSSI מפנמה, וזו עוד הוכחה לאינטרס העמוק שלך בעזרה הומאניטארית בלב ים. ההופעה של האנייה "ירושלים" בחילוץ, וההצלה באוקיינוס האטלנטי, תזכה לציון והערכה בעולם הימי, וממשיכה מסורת מעולה בלב ים".


בשורות האחרונות ביומנה של גב. פיק, מתערבבים הווה ועבר בהיסטוריה היהודית והישראלית:

" ובמחשבה שנייה... מדינה חדשה, ישראל, יש לה אנייה ישראלית, עם צוות ישראלי, במשימת חסד להציל, לא ישראלי, אלא מלח ספרדי, אשר אבותיו היו מעורבים באינקוויזיציה, שלא היו בה שום רחמים כלפי היהודים.

העולם משתנה, לאט, כן, אבל בטוח. בתנאים השוררים במזרח הקרוב, יכולתי לייחל שהאדם שהצלנו יכול היה להיות ערבי ! ".

עד כאן סיפור ההצלה של המלח הספרדי בידי צוות האנייה 'ירושלים'. והנה עוד כמה מילים שכתב אבי על פעילותו של רופא באניית נוסעים: מעולם לו חוויתי חוויות של רופא באוניה. את כול מה שאני יודע, שאבתי מדודי, דר' ויטולד (חיים) לוין. כיום אני מניח, הסיפור יותר פשוט. מחשבים, תקשורת למרחוק, אפשרות להתייעץ בזמן אמת עם מאגרי מידע ממוחשבים ועם רופאים וכירורגים ברחבי העולם. אך פעם, ולא כול כך מזמן, הסיפור היה מאוד מסובך. תקשורת רדיו הייתה, אך בסופו של דבר, הרופא עמד לבדו (לעתים צורפה אחות למסע) מול נוסעים וצוות. הרופא היה עומד בעיות מגוונות גם בתחומים כמו מיילדות, בעיות כירורגיות, שברים, בעיות נפשיות, או דנטליות ועוד. איך לאבחן אם אין מעבדה ומכון רנטגן זמין? הרופא כשחקן בודד ללא עזרה או תמיכה.

היה סרט ידוע שהופץ בשנת 1955 בשם: Doctor at Sea, קומדיה המבוססת על ספר בשם זה של Richard Gordon. לצידו של Dirk Bogarde ( בתור הרופא Dr. Simon Sparrow ), שיחקו James Robertson Justice ו- Brigitte Bardot.

הרופא האנגלי , ד"ר ריצ'רד גורדון , נולד בשם Gordon Stanley Benton Stanley Ostlere ( 1921-2017) . למד רפואה בקיימברידג', והתמחה בלונדון כמרדים. מעניין שדודי ויטק, ( שלמד רפואה בהפסקות שנכפו עליו בעת מלחמת העולם השנייה בג'נבה, ביירות, ובריסל) , התמחה בהרדמה בוושינגטון DC , ועבד תקופה מסוימת בארץ בכירורגיה ובהרדמה. אין ספק שהניסיון שצבר כסטודנט לרפואה בעת נדודיו עם הוריו ואחותו, בגולאגים הרוסיים ובמסלול הצבא הפולני בין אוזבקיסטן-איראן - קרצ'י - פלסטינה, ואח"כ כרופא במחתרות ובמלחמת השחרור, עזרו לו מאוד בשנים ששרת כרופא אניות.

גורדון פרסם מאמרים וספרים רבים. דודי לא השאיר אחריו פרסומים רפואיים אלא ספר זיכרונות, וכמה רשימות שפרסם בבטאון: 'הימאי הישראלי' שיצא לאור בשנות השישים.


קיימת ספרות מודרנית הדנה בבעיות שונות המתעוררות אצל רופאים בלב-ים: למשל, תאונות וטראומה, המחייבות ידע כירורגי ואורתופדי, גינקולוגי -מיילדותי והרדמה. ללא עזרה של עוזרי-רופא או אחיות, עם אפשרות לרפואה למרחוק ( Telemedical Maritime Assistance Service (TMAS).) . מפקד הספינה חייב להתקשר לארגון זה ולדווח ולהתייעץ. לעתים חילוץ פצוע אפשרי, לעתים נחוצה הדרכת הרופא באמצעות המחשב Telemedicine. לעתים נוסעים שוכחים להביא עמם תרופות קבועות ( משאף להקלה על תסמיני אסטמה, או זריקות אינסולין במקרי סוכרת) , או-אז על הרופא לאלתר, להזעיק עזרה וכד'. ואיך מתמודדים עם בעיה מודרנית עד למאוד, כמו מגיפה וירלית כקורונה, או הרעלות מזון המוניות? או התקף המוני של היסטריה נוכח סכנה אמיתית (אקלימית או גאוגרפית או מלחמתית) או מדומה? איך להתמודד עם מכת קור או חום? לבטח רופאים המשרתים בצי צבאי, מצוידים הרבה יותר טוב.


עשרים שנה לאחר האירוע, נפטרה סבתנו אולגה לוין, ובין חפציה מצאנו קופסת מתכת עגולה, מחלידה מעט, ובה סרט צילום של 16 מ"מ. לאחר העברת הסרט לווידיאו, גילינו שמדובר בסרט שצולם על סיפון האנייה 'ירושלים', אי שם בתחילת שנות השישים. איננו יודעים מי צילם את הסרט, כי על הקופסא ובתוכה לא היה רשום דבר. זה נראה כמו חומר גלם (OUTS) שנשאר לאחר שנערך הסרט 'האמיתי', כנראה סרט תדמית על האנייה 'ירושלים'. בין ה'אאוטים' נראה גם דודנו ויטק, רופא האנייה, מדגים בפני המצלמה כמה סיטואציות אופייניות לפעילותו כרופא באנייה. ערכנו קטע קצר, כדי שתוכלו להתרשם, ולקבל את האווירה של פעילות הרופא באניית נוסעים.

https://www.youtube.com/watch?v=4Duohmn95BI&list=PLmXHn6xP5FICVfQyj-SLoWgFrQaWxG4v2&index=20









18 views0 comments